הקבוע של ראשון-זמירה בשיגועים

המשפט נפתח במרווח השקט שבין אסיף ישראלי למפתחות. מוסיקה תוכניתית של צבי אבני חיממה מנועיי הכתיבה באסיף ישראלי. הא-טונאליות מתקפלת למלודיה, יוצרת סיפור ברור. בין המנדולינות למעגלים שאחרי ניתקה מחרוזת  ראשי מהמקלדת. וחזרה בשקט. מפתחות היא מתוכניותי החביבות ובין הקבועות. שלוש בצהריים, יום ראשון
התוכנית נפתחת בדרמטיות כפולה. קטע (מהסימפוניה החמישית?) של ולנטין סילבסטרוב וגם הודעה שבעצם לא תהיה תוכנית עליו אלא עם אורחת
אורחת?
זמירה לוצקי- גם את בשיגועים
מי האורחת? הקומודו  דראמטי.  זמירה משנה את הקצב, אולי זה הקיץ. סילבסטרוב, אני מציץ בויקי בלשונית שפתחתי ליד. בן 76, מופנם. לא ילד פלא. מציאות של אחרי מלה"ע השנייה בקייב. כשהתחילו לשגע אותו יותר מדי בדרישות בשנות ה-70 הוא נסוג לעצמו.
אולי בגלל זה קליפי הוידאו של יצירותיו מעוטרים בשקיעות, זנבות היום כמשל לזנבות מוסיקאליים שנשארים איתך. אני ממציא הכל? מנסה לחבר באופן מלאכותי עם משחק תשובה=גז.  אני לא מקבל  כוכב ברגע זה.

Valentyn Silvestrov - Post scriptum

אילה אושרוב עולה לבמה. החיבור בין השניים הוא ההפנייה. בת לאצולת תרבות ישראלית כשרק נצוק תוכן לשתי המילים והאוקראיני שגדל כשמסביבו רק נעימות מאושרות על ידי המפלגה הקומוניסטית. היא שאחראית על הלהיט האלמותי לאורך הים והוא שגדל ליד הנהר.

לאורך הים- עפרה חזה

כשהמקצוען באומנותו נותן לאומנותו להוביל, דרכו מוגנת מהחיים בבועה שדרכה משקיפים ונשקפים. 

חרדות, רצונות ופחדים מעצבים את הבועה מבפנים ומכשירים אותה להתנפנף, להתגלגל, להבעט וכמובן להתפוצץ. 

אשרוב מייצגת אמנים שהיגרו ובועתם כבר לא מתנפחת ומתרוקנת ישירות על התרבות המקומית. יש רבים כמוה בכל התחומים, המתייחסים ביצירתם למקום שבו נחקקו רצונותיהם וחרדותיהם. הקהילה הישראלית בחו"ל נזונה מהמתח בין היהדות שהיא דרך לישראליות שהיא ארץ. אשרוב  בת דור שלסתירה היה שם (הציטטור: רבין- נפולת של נמושות) והיא מנגנת אותה ביצירותיה החדשות. העיקר בהן הוא העשייה בהווה עם הקהילה המקומית שבה היא מתפקדת כאדם מוסיקאי מקצוען. גם הדור הזה ייעלם ורק יישאר תיעוד