הרשאת Anitcha

מאיה דוניץ מכירה לי את אמהוי צגה מרים נבארו. מכל הכיוונים יהיה זה פוסט למבוגרים. כשמתפתים, לא מוכנים נסחפים להתלהבות עם צעירים (להלן- דור 1 ) יש מחיר. אני משלם למחרת. היום. מה שעולה יורד. הבוקר היה ארוך. מעברים איטיים  משכיבה לזחילה, ישיבה, עמידה ורק אז הליכה. עכשיו אחה"צ. אני על הגג, חמוש בסימבה מונוק שלושה בעשר, פתוח ומפוזר במקומות אסטרטגים שומר עבור לחתולה נטאשה ששוב נטשה. הפעם נטשה לגובה. שבעה מטר. חרדת הנטישה מונעת ממני ללוות את השקיעה בשלווה; אם אהיה פתוח וזורם, נטאשה עלולה לקלוט שכבר נשבר לי הזין ממנה. הדרך לגג התפתלה לאחר שהמו"מ עם בעלי הגג שאליו היא נטשה, כשל והוא מסרב לאפשר עלייה לגג דרך בית החרושת. נטאשה. תקציר פרק קודם: נטאשה, שחורה, עם כוכב לבן, גדלה 13 שנה בבית אוהב וחם בו היא שלטה על האווירה ביד רמה, דרשה וקיבלה פרימיום. היא  אולצה להיפרד מהמשרתת האנושית שלה, לעזוב את דירתה ולחפש דירה אחרת. את הדירה שלנו היא לא אוהבת.  הספיק לה להיות כדקה בשביל להבין שאת זה היא לא רוצה ולטפס לגג סמוך, שלושה מטרים גבוה יותר. אתמול, חתול ג'ינג'י מצולק עם ביצים ולורד, כלב מסורס רב נבחן, הבריחו את נטאשה יותר גבוה,  לגג אחר.

היום הוא סוג הימים שאניצ'ה הוא מילת קוד הרשאה אותה יש לומר לפני תגובה. 

ANITCHA ANITCHA ANITCHA

פעמים יש צורך בתזכורת לפני שאיפת אוויר ושוב לפני הנשיפה. אהרון מתקשר, שאלתי אותו אולי  אניצ'ה מזן גואנקה, שלוש ארבע חמש פעמים ביום, היא שטבועה ודואבת בברכיו. שבועות של התפלפלות במוח מהו התרגום הנכון מפאלי: זמניות, ארעיות ואולי בכלל התגלגלות ?

אהרון בטיפול הורים מורחב. מחליף תורנויות עם אחיו. מנטרת אניטשה מזמזמת לו עכשיו

שש בערב, קיץ, אור זהב. על הגג נעים נעים. רוח

זאת הראשונה מארבע תוכניות המוקדשות לפסנתרנית האתיופית בת ה-90 שחיה כבר שלושים שנים במנזר האתיופי בירושלים. היא חיכתה למאיה שתגאל אותה מאלמוניותה, משתיקתה. אני אחכה לך נטאשה. קחי את הזמן שלך, אזרי אומץ. אני רגוע. הורדתי יישום רדיו

מגוחך קצת לכתוב על הפנומנה שנקראת מאיה דוניץ. מה תכתוב על ילדה שבגיל 13 הופיעה באופרה של יורם לוי פורת. 20 שנה צעירה ממני, נותר לי רק להזכיר לעצמי מדי פעם לסגור את הפה הפעור על טווח יצירתה. והפעם- במסגרת עלילותיה הבלתי נגמרות, יחד עם אילן וולקוב הוציאו את הפסנתרנית מהתא במנזר. ואותי מבערות ענן הצליל, אם כבר הצמדות לעכשווי.
עוד ארוע של קול המוסיקה באוגוסט. ויש להם אוגוסט חם שם. בניגוד לתדמית המיובשת אצלנו ב 91.3 חם לח וצפוף.
אני שומע את נטאשה. בוא בייבי בואי...תראי איזה סימבה. אף אחד לא יקח לך, גם אני לא יתפוס אותך. רוצה להביט עלינו מלמעלה,סבאבה. השחור שלה האפיר. השמש שוקעת
חי, כעת מהגג אני מדווח: קצת יותר עיוורת וחירשת, הרבה יותר מאובקת אבל מספיק חיה בשביל לרצות את סימבה ולא את האוכל היבש.