מוסיקה כנסייתית נוגה

מוסיקה כנסייתית, אם אני לא מסוגל להתגונן, מעוררת בי הרהורים נוגים. כמו היום בבוקר. אני כבר  מרגיש לאן  ציפי ויצטום אורלי וצביקה לוקחים אותי עם הקנטטה מס' 12 של באך. בימי ראשון אחה"צ, בד"כ טעון באנרגיה חיובית מ"מפתחות" נבנה סביבי מצוף שאיתו אני יכול להמריא. כשמדובר ב De profundis מהמרתף  כבר תלוי איך היה השבוע. אבל בבוקר, לא משנה באיזה שעה קימה, כששרים באוזן Weinen, Klagen, Sorgen, Zagen  פקודה הידועה במחוזות משמיטי האותות כבכ צר דג חד, אין אפשרות להמלט. עניין של תאורה.

טוב ציפי, שיהיה כך. אספר לעצמי, ללא הצלחה מרובה שמדובר במתכון לגדילה אישית ואהרהר אך בנשגב. דוגמא לנשגב: הזוית בה עומדת כורסתו של הפסיכולוג  גרגר יחסית למטופליו ויחסית לכורסאות מטלים בשיטות אחרות. חפירה אישית:  לאיזה קטגוריה שייכת כתיבתי הטקסית (כמו שעכשיו אני כותב, בעצם מדוע טקסית?). לא, היא לא בהשראת הכנסייה. פה הכנסיה. התפילה היא מימוש ההחלטה לכתוב מול תוכנית רדיו. מהו הצורך בסדרה?

שוברט-שמיניה: פשששששש..הגיע בזמן הקלרינט. השמיניה הוינאית. מורן נסעה לוינה. יש קונצרט פתוח של מאהלר בוינה. מדי יום ב-12 רכבות, במשך שבוע, פורס הצבא הפרוסי ב-1866 את גייסותיו בגבול אוסטריה. עד כאן, זרם התודעה של גירויי הבוקר.

צ'יקובסקי מתכתב עם מוצרט, המוצארטיאנה. פה כבר נעים ודביק יותר. גם החום של היום מתחיל לעלות. צ'יקובסקי בוחר בדון ג'ובאני כנקודת מוצא. למה דווקא  דון ג'ובאני? האם ציפי רומזת לנו, בעקיפין אומנם, ללכת בדרכו של הנואף המהולל ולהכות על שום חטא, לעמוד פנים מול פנים אל מי שאנחנו ולהקבר באדמה?

הנדל הוא התשובה לשאלה, אם היתה כזאת. לפני 300 שנה, הנדל כובש בכוח החן וההפקה הדראמטית את בריטניה והופך אותה לבסיס אם. בצעד נדיר, אמיץ, גאוני בפשטותו הוא עוקף את כל הווג'אראס הפרוסי וחותך ללונדון, שם שותים את יצירותיו בשקיקה. 

וואו ציפי, איזה קפיצה למאה ה-20. האשה של אלגר קראה לרביעית המייתרים, מהאחרונות שלו- Captured Sunshine

האם השמש היא השבוי מדיזנגוף סנטר ואני המלחין

שמירה אימבר ברגע של שיר מהזכירה לי שבעיר הזאת נשים חשדניות/ הבטחתי לאחת כזאת לסיים גרסה

יודית שחר (יותר עליה כאן/אלי הירש) מזכירה כמה קל להתבשם על הנוּגֶה כשלא משלמים לפי השורה

זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת שָׁלוֹם זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת כֵּן, בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר, מִצְטַעֶרֶת גְּבֶרֶת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִמְתַּנְתְּ הַרְבֵּה בַּתּוֹר לֹא, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַעֲבִיר לְאַחֲרַאי מִשְׁמֶרֶת, גְּבֶרֶת, פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה, מָשׁוֹבִים עַל בִּצּוּעִים, בּוֹנוּסִים לְמַשְׁאַבִּים אֱנוֹשִׁיִּים מִצְטַיְּנִים, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַשְׂכֹּרֶת שֶׁלֹּא גּוֹמֶרֶת לְכַסּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת. (גְּבֶרֶת, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה?) זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה שִׁבְעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ כָּאן, אַמָּה לְאַמָּה מִתַּחַת לָאֲדָמָה מִצֵּאתָ הַחַמָּה עַד לְצֵאת הַנְּשָׁמָה בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אוֹפֶּן סְפֵּיס, מוּאָרוֹת נֵיאוֹן לְלֹא חַלּוֹן, שֵׁרוּתִים בַּפִּנָּה וְאַחֲרָאִית שֶׁמַּאֲזִינָה וְקוֹנֶסֶת כְּשֶׁאֲנִי אוֹנֶסֶת בְּצוּרָה לֹא מְנֻמֶּסֶת אֶת חֲבִילַת הַשְּׁקָרִים הַשָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ, גְּבֶרֶת, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, (הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ לֹא מַפְסִיק לִבְכּוֹת) לְכָל אִישׁ יֵשׁ תַּג מְחִיר וְשֶׁקֶר מַזְהִיר שֶׁמֵּאִיר אֶת דַּרְכּוֹ מִמָּרוֹם. בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר? [כנסיה קטנה/אילה נצר]

המדריך משה

החוט - בחירת העורך המוסיקאלי. משה שדלצקי עורך קונצרט בוקר. צליל החוט מחדדים. יקירתי אורליM באדרת קול מורג.. באך סונטה מס 1 מממממממ. יהודי מנוחין. משה בונה את הסרט.    

כוכבים מאירים, אחד ל-

Gödel.

גדילי קולה שוזרים יצירה
צמד למוסיקה! באך צעיר.צעיר בגיל. באך השאיר עקבות מכל תקופה בחייו. דור 1 שלו כולל כבר יתמות ומאסר. רק לפני 300 שנה. בליפ. 50 שנה. איפה אנחנו . 1775 ? נגיד.  מוצרט "החמישית".מוצרט, ילד שבשלושים וחמש שנותיו כיסה דור 1 ו-2 והשאיר את השקט לזקנים, שיתחבו אותו לתחת.   משה רוצה שנרקוד, טוב בסדר. לוחצים על הפדאל. שטרן, ההוא מהרחוב מחלל שלפני  כיכר ישורון סבוב  לעמיחי ובהמשך יובל נאמן. יובל נאמן? מסכן, לא זכה בנובל. לפחות תל אביב הוא ואני שומרים עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטאריים כשמזהים אחד שכזה. בליפ כפול. 100. משה רוצה שנמשיך להסתחרר ולנפנף בנוצות הטווס. איזה כייף לנו..

דבוז'אק מרקיד את החברה, עוד מעט הוא יסע לאמריקה ישמע מוסיקה של  כושים ואינדיאנים שקרא עליהם אצל מרק טווין וקרל מאי. בינתיים הוא רק מדמיין את צלילי הפרא.

בליפ אחורי. שוברט. "הגדולה". פחות 50.  במקום פדאל טורקי יש טרומבון. שוברט צורח

  IN CASE U DIDN'T HEAR

לפני מותו

לא מבקש רחמים, הוא חזק (רק במוסיקה ובחברים, הגוף גמור)

בריטן, הסימפוניה הפשוטה. טריפל בליפ קדימה. עוד אחד שנפח יצירתו רחב. אנחנו בקייטנת בוקר אז מקבלים 
סימפוניה פשוטה. הוא בן 20 שהוא כותב את זה
 היום  לא תהיה שיבאסאנה לסיום אלא שיוואלסאנה. רוול מכשיר את הוולס למאה ה-20. אנחנו נפרדים

מרדכי גלדמן האיש והיוגה [ל-i של סטיב ג'ובס היה תאריך תפוגה] ברגע של שיר
מסיים את תוכניות הבוקר להיום   

הָיְתָה לִי הֶאָרָה בַּסּוּפֶּרְסֶנְטֶר שֶׁבַּסֶּנְטֶר –

עוֹדֶנִּי מוֹדֵד חֻלְצַת פּוֹלוֹ

בְּגָוֶן שֶׁל יָרֹק תַּפּוּחַ

וּבֵין שְׁתֵּי מַרְאוֹת

רָאִיתִי אֶת פָּנַי

וְאֶת קֶטַע גּוּפִי הֶחָשׂוּף

וְהִבְלִיחַ לִי שֶׁאֲנִי מַבְשִׁיל

וְעוֹד מְעַט אֶנְשֹׁר כְּתַפּוּחַ

וְאֵחָבֵט בָּאֲדָמָה הַחַמָּה

וּצְלִיל חֲבָטָה יִשָּׁמַע

וְהָאָרֶץ לֹא תִּרְעַד

וְהַיָּם לֹא יִגְאֶה

וְהַמְּאוֹרוֹת לֹא יִלְקוּ

באך מודד חולצה (אילה נצר)