106 R U MY RADIO ?

נקודת חיבור לאחה"צ. מתחיל עכשיו. היום תהיה שלישיה כמו שמרגיש עכשיו בבית היולדות לכתיבה. למה? כי קראתי דבר נפלא והמוסיקה תעזור לי לנסח שורה אחר שורה, מוציאה אותן ממני 
נושאים לשיחה ? א- ויתרתי ל-106. (למה? מה היה וכו') ב- ?ARE YOU MY MOTHER , של Alison Bechdel 
זהו, אמרתי, קבעתי. חקוק. לא לכתוב על השירים שמתנגנים כי אין לי מושג מי ומה ואין ולא אהיה פליי ליסט. יש פורום אבל שאני אשאל?  אני רק מכריז . ועכשיו אני צריך רגוע. וזה מה שאני מקבל הוווווווווווו הוווווווווווווווו REST YOUR TROUBLED MIND סט רגוע ונעים לדמדומי הצהריים, חבב,העתק הדבק. ראשי שוקע בענן צרות מושרות באפלה. הקביעה  it is darkness הופכת לסימן שאלה דו בי דובי דה בשש ודקה. כן, אני צריך את זה אם אני רוצה לשרוד בכבוד את הפסקה
מקרטע אני יוצא למעגל, מתנדנד אבל בחיים. עכשיו בגילופין. צלחתי סוג של פיסקה אוטוביוגרפית. משהו שמצטרף ליומן, לא לוג או בלוג אל הלדזר (ledger). המאבק למילה הנכונה, אחד מנושאי הקומיקדרמה. אמא של הגיבורה,  עדין קוראת ניו יורק טיימס בנייר ומנהלת יומן מדוקדק לאורך כל חייה. האם, מורה לשעבר, קוראת סילביה פלאת הבת - וירג'יניה וולף. הבת משייפת כתיבה בדיונית ואוטוביוגרפית במדיום שצורתו (מילים ותמונה) שכולו הכי עכשיו. ויש אבא שהתאבד וחיפוש 

"אנחנו נוסעים בסאפארי, כן כן" אל תכנס לפינת ביקורת הספר. מותר לשים מרכאות?

אחרי הפרק הראשון, הפסקתי. כבר הייתי חייב לנשום. מה פה היה פה? לא מספיק שאני מאוהב בדמות, אני כבר בטוח שהאמא שלה היתה מחבבת אותי. איך הגענו למערכת היחסים הזאת וכבר מהפרק הראשון. והחבלים המהדקים סוגרים את החשיבה על וולף  וויניקוט ופרויד ומה שעושה את המעבר מכתיבה בדיונית לכתיבת החיים בזמן נקרותם.

כל כך כיף 

thats all what i got to say

ppppppppuuuuuuuuuuuuuuuuuuuu

את הברוגז עם 106 אני דוחה לטיסת אספסוניק. אספר על מי שנתנה לי את הספר והלאה בבלוג האחר

כן ככה זה שיש כמה בלוגים ואפשר לשחרר במקביל

when i was a liitle boy, i couldnt ahhhh ahahhhh ahhhhhhh

HERE IT COMES HERE IT COMES

אישיות גבולית היא מה שאני צריך. 

שמונה, חמישים ותשע ALL THE LOVE THAT NEVER DIES
לפחות אספסוניק מביא לי פליי ליסט. 

סיימנו עם I'm building A Shrine   של EELS   

אני בשל לפסקה שלישית. ממשיך עם מיכל גפן באווירת פיוס.

לוקח כעשרים דקות להחזיר את השורות לימין. ל"ימין שור"קשה יותר יודע כל בלוגר מתחיל. למתח בין קוד באנגלית ותוכן בעברית + יש מחיר  

החיים מביאים פסקול ו"שבת שב" תשב לה בשקט ותצטנע. ארוע של ZE.ZE פולש לחיינו, ממש בבאר מעבר לפינה. ריגול רשתי מהיר מוצא שמדובר בלהקת מונטיפיורי . GOING בלחיצת עכבר, מבהיר את מצבי: תומך בארוע אבל אין מצב להתפס חי לא שתוי כלוט עם סוג כזה של מוסיקה. היום אני על אנטיביוטיקה, אי אפשר

מוכן להתוודות אחרונה, להלן פסקה 3: מה היה לי נגד 106? עיצבן אותי שהם לא מעלים פלייליסט בזמן שידור וקצת נעלבתי שהם לא ממש פעילים בפלטפורמת הפייס. קיימים אבל לא הרבה יותר. ערן סבאג,אולדיס כמוני מתפקד, ואתם-צעירים ויפים, לא? אבל היום, נוהג על נקודה לאחר הפסד 3:1 של פולהם ולואיס המילטון מצליח לתפוס בבלגיה עוד עמדת POLE (לגנוב מעקה, נשמע טוב יותר) שמעתי תוכנית של אולדיס (EYE OF THE TIGER וכאלו שבארוע ZE.ZE יאהבו) שם דירבנו את קהל המאזינים, אני, לחבב ושמם, שמי, יוזכר בתוכנית. סך הכול שדרוג רעיון המאזינים שמתקשרים ומוסרים ד"ש. ופתאום ידעתי, כי כבר הרגשתי שמילותי בוערות בי ואני משחרר ומשתחרר. אולי בהשראת ווירג'יניה וולף שהשתחררה בהבהק כתיבת אל המגדלור משלטון קולה של אמה, שיחררתי את רדיפתי לתשומת פייסוש משדרני הרדיו הנפלא הזה.

הסדרה מתחילה להגיע לסיום חלקה הראשון. עוד כמה רשומות, ככה ליישר קו אצלי בראש. 

לפני פינוי עזה, אריק שרון, בתגובה לאיום מתנגדי הפינוי שהם יפסיקו לשרת בצה"ל הזכיר שתמיד יהיה מי שישא את נס הציונות. אז בפאראפאזה. אתם ב-106, בממלכתי, נושאים את נס המוסיקה ובגאון

הרטרו הכפוי הסתיים לו בחוץ. בול ב-11. פילים קדימה, לדהור ולדרוס. יש אפילו פלייליסט. מקשיבים לי!

הרצל סלמה הכי אסתרהזי שיש

לשמוע משהו של מישהו מלפני 500 שנה חלקי ביצוע מלפני כמה? בוא נברר...מממ בוא נגיד 1950-1980, לא נכנס לפרטים. = כאן עכשיו. כי כבר מתקרבת שחרזדה.  פוסעת לאיטה, שובלי שמלתה נגררים כתמונות קטועות מתכווצות למשפט. ועכשיו פיקולו כזה. די לה לה לה לי, די לה לה לה להי. נשרכים עם הכינור והתזמורת ממממממממממממ... מממממממממ. השמלות משתנות מעל נושאות השובל ולעיתים נושאות השובל מחליפות צורה. וסדר התמונות מתפתל מתעקל במקצבים. מקיף מלטף. מתקמר פנימה ומתקער החוצה קורא. השובל והאשה משחק איתי ואני משחק איתו. רוקד, ברור רוקד כמו ארול פלין לדייזי דאק.  בטח שאעשה כרצונך, מה היתה שאלה?
אני מהרגע הראשון זוכר ולא זוכר שהיתה שאלה, היתה שחרזדה
פה זה הבריטון
חוגג חיים
מזכיר לחבב למשל. להיות נימוסי מאוד חשוב, אמרתן, ויותר משחרזדה אחת. לא שואל למה.
לה בוהם
20 התבוננויות בישו ולאחריו ההחלפה.
מה פה היה פה? מי,מי? איך מגיעים לשם ומשם. בכוונה אין פלייליסט?  ומה עם "מפתחות" שפתאום נעלמה
תרגע,  אתה הולך רחוק, הכול בסדר הנה  ניחוח שוברטיאדה, מעגל תמיכה תומך. אפשר למשל לשחק "ארצות" בו. הוא אמר איינ שטראסה? רחוב אחד. הנה אני גם הולך. פותח את השער הרצל סלמה הכי אסתרהזי  שיש. מי צריך להדחף בתור בנתב"ג ברגע זה.
שלט דרכים קלטתי
ומיילס זה הרינגטון של יהודה
גם אנחנו מודים. איתמר זמיר יש פייסוש קובי מורדוך וענת הראל.
תם המסע של יום שלישי ויש שידור חוזר מתי שהו איפהשהו שזה גם עכשיו. אוטוטו ימתין גם הקובץ
לעזאזל, זה היה פיקולו או חליל? 
לא,לא מביא לך שום קטע לאייר עד שאני מברר
אורדיצ'ה  בחייך, כנסי כבר לאוטו ונסע

בדיוק כי אני פה

השיטוט ברשת, באופנים שהתוו קודמי בשני זוגות גפיהם הוא עניני. ככה הקלדתי , בעודי מוטל מול המקלדת {וימי המקלדת נטולי קלד כבר בפתח קולדים תוק תוק} לאחר הקונצרט של נינו ביטון ותזמורת המאגראב בתדר. אבל האלמנט הרציונאלי לא  יקדם אותי בכתיבת המשחק של היום.
אלא אם כן אתפוס עצמי באצבעותי אמשיך לתור בקרבי הרשת כמשוטט בפסג'ים בפריס גולש על רוח התקופה אעשה הכול חוץ מלהתכתב במתווך
אז תפסתי
"אתה אוהב לשים מסגרות על עצמך" אמר לי חנן, אחד מגבורי הסיפור האחר שלי (חנן הוא ה"ח" מצוות חח"מ מצד ירקון דרום שמנהל תחרות בכל לא סמויה עם צות חכ"מ בצד ירקון צפון). בדיוק1. ובדיוק2 כך לא אתן לסינרומן ירקון מבלוג אחר לכסות את הסיפור הראשי של הפוסט היומי שמתחיל בהענות לקריאה והתייצבות בשעה 13:00 לשמיעת סיפור ישראלי בקולם של אלו ש
אני קורא עכשיו גוזר ומדביק
מאוד מקווים שתאהבו את התוכנית, תשתפו אותה עם החברים שלכם, ותעזרו לנו להפוך את "סיפור ישראלי" להצלחה! - See more at: http://israelstory.org/about_us/#sthash.V5AhDyge.dpuf
בדיוק3 כי אני פה. ואל תשמעו לי כשאני אומר לכם שאתם כבר הצלחה. הצלחה פנים רבות לה אמר הציטטור
חדשות, הנה זה מתחיל
מה זה?
משפטים בוקעים מהמקלט אבל הם לא
הם לא
אמיתיים? לא יכול להיות שהחברה שם יזייפו, {גילוי נאות: אני מבין בכל זויות נושא הפרק }
מה פה קורה פה? תרגע תקשיב
אההההה, פשששש נרגעתי המילים אמיתיות הם פשוט לא ספרות. וזה מה זה בסדר כי מספיק להיות אופנובנק
ואז הם מספרים ואף מבקרים בבוטקה הכי זן בתל אביב  ואף אף משמיעים את השומר : ליאוניד פקרובסקי. יותר נכון את המבטא של השומר. ווואוואואואאואואואואואוואואוואו ואני עוד פקפקתי בהם. שיימ און פאקן מי
כמה כבר רציתי לשמוע את המבטא הכבד שקראתי וידעתי שיש לו. המון זמן. בת'חלס מההתחלה, מהסיפור הראשון שקראתי אי שם בתרבות וספרות 2009 אני חושב. זה היה לאחר שקורקעתי ותזונתי היתה המוסף הדו-דפי ובהיה בערוצי ספורט.
ואחרי זה היה הסיפור. הבוטקה. כה גדול ועצום וכה מעט מילים, הנחתה לקורא הישראלי מהגירת ברה"מ.
כעבור שנתיים שלוש, בעת דיון ספרותי סוער עם הפלג הברה"מי של משפחתי, ששלפתי את שמו, השתררה דממה.
הופה. עליתי על נקודת תורפה. וחפרתי. כמובן, אם אפשר לעצבן-איך לא?
חברי הקוראים, לא דוברי הרוסית, דעו לכם שעזרנו לחשוף סופר שהיה עלול להשכח תחת הזלזול של קוראי רוסית בארץ. אלו שאחרי ויסוצקי לא מוכנים לדברים חדשים. פקרובסקי? הצחקתם אותם. הספיק להם דבטלוב וגם זה רק בגלל שהצליח בניו יורק.
ואז נאלצתי לעזוב, לפני הסיפור השני,
ועכשיו אני כאן, אחרי הקונצרט בTEDER, שהוא הרדיו ברשת לכל אלו שלא שמעו שהוידאו הרג אותו ולאלו שלא ידעו שהוא בסכנה ולאלו שהרגישו שהוא בסכנה ועשו משהו
מחבב

וPLAY מערכה 2
[שבויי מלחמה בבגדים אזרחים, אם גוזרת גזר דין מוות על בנה, אורי אילן " לא בגדתי", המת הגיבור והחיים בידים מורמות ועינים מושפלות. רומי אבולעפיה וצוות סיפור ישראלי]

הרשאת Anitcha

מאיה דוניץ מכירה לי את אמהוי צגה מרים נבארו. מכל הכיוונים יהיה זה פוסט למבוגרים. כשמתפתים, לא מוכנים נסחפים להתלהבות עם צעירים (להלן- דור 1 ) יש מחיר. אני משלם למחרת. היום. מה שעולה יורד. הבוקר היה ארוך. מעברים איטיים  משכיבה לזחילה, ישיבה, עמידה ורק אז הליכה. עכשיו אחה"צ. אני על הגג, חמוש בסימבה מונוק שלושה בעשר, פתוח ומפוזר במקומות אסטרטגים שומר עבור לחתולה נטאשה ששוב נטשה. הפעם נטשה לגובה. שבעה מטר. חרדת הנטישה מונעת ממני ללוות את השקיעה בשלווה; אם אהיה פתוח וזורם, נטאשה עלולה לקלוט שכבר נשבר לי הזין ממנה. הדרך לגג התפתלה לאחר שהמו"מ עם בעלי הגג שאליו היא נטשה, כשל והוא מסרב לאפשר עלייה לגג דרך בית החרושת. נטאשה. תקציר פרק קודם: נטאשה, שחורה, עם כוכב לבן, גדלה 13 שנה בבית אוהב וחם בו היא שלטה על האווירה ביד רמה, דרשה וקיבלה פרימיום. היא  אולצה להיפרד מהמשרתת האנושית שלה, לעזוב את דירתה ולחפש דירה אחרת. את הדירה שלנו היא לא אוהבת.  הספיק לה להיות כדקה בשביל להבין שאת זה היא לא רוצה ולטפס לגג סמוך, שלושה מטרים גבוה יותר. אתמול, חתול ג'ינג'י מצולק עם ביצים ולורד, כלב מסורס רב נבחן, הבריחו את נטאשה יותר גבוה,  לגג אחר.

היום הוא סוג הימים שאניצ'ה הוא מילת קוד הרשאה אותה יש לומר לפני תגובה. 

ANITCHA ANITCHA ANITCHA

פעמים יש צורך בתזכורת לפני שאיפת אוויר ושוב לפני הנשיפה. אהרון מתקשר, שאלתי אותו אולי  אניצ'ה מזן גואנקה, שלוש ארבע חמש פעמים ביום, היא שטבועה ודואבת בברכיו. שבועות של התפלפלות במוח מהו התרגום הנכון מפאלי: זמניות, ארעיות ואולי בכלל התגלגלות ?

אהרון בטיפול הורים מורחב. מחליף תורנויות עם אחיו. מנטרת אניטשה מזמזמת לו עכשיו

שש בערב, קיץ, אור זהב. על הגג נעים נעים. רוח

זאת הראשונה מארבע תוכניות המוקדשות לפסנתרנית האתיופית בת ה-90 שחיה כבר שלושים שנים במנזר האתיופי בירושלים. היא חיכתה למאיה שתגאל אותה מאלמוניותה, משתיקתה. אני אחכה לך נטאשה. קחי את הזמן שלך, אזרי אומץ. אני רגוע. הורדתי יישום רדיו

מגוחך קצת לכתוב על הפנומנה שנקראת מאיה דוניץ. מה תכתוב על ילדה שבגיל 13 הופיעה באופרה של יורם לוי פורת. 20 שנה צעירה ממני, נותר לי רק להזכיר לעצמי מדי פעם לסגור את הפה הפעור על טווח יצירתה. והפעם- במסגרת עלילותיה הבלתי נגמרות, יחד עם אילן וולקוב הוציאו את הפסנתרנית מהתא במנזר. ואותי מבערות ענן הצליל, אם כבר הצמדות לעכשווי.
עוד ארוע של קול המוסיקה באוגוסט. ויש להם אוגוסט חם שם. בניגוד לתדמית המיובשת אצלנו ב 91.3 חם לח וצפוף.
אני שומע את נטאשה. בוא בייבי בואי...תראי איזה סימבה. אף אחד לא יקח לך, גם אני לא יתפוס אותך. רוצה להביט עלינו מלמעלה,סבאבה. השחור שלה האפיר. השמש שוקעת
חי, כעת מהגג אני מדווח: קצת יותר עיוורת וחירשת, הרבה יותר מאובקת אבל מספיק חיה בשביל לרצות את סימבה ולא את האוכל היבש.

צבוע מחזיק שני בלונים

ושוב מצאתי עצמי צבוע שלא יכול מונוכרום. חייב לפחות שני צבעים, שתי נאמנויות סותרות מתנקזות למשפט אחד. דב הגיע. שלום דב. סידרתי לך תפאורה. אתה רואה, החבר שלך ג'ויס, התנ"ך שלי שאתה לא מאמין. שמתי אותו בשבילך. וואלאס, המזוזה, למעלה.  כן, ראיתי "ז' זה  זיוף, עליו אכתוב. בשבילך:) 

 חמוש בזוג זוגיים משקפיים, באלאגאנג'ה מסביבי. נוהל תיקני של שבת

איפה היינו, קצר נשימה אכן כן. כי אתמול חוויתי התגלות והכי הכי הכי אני רוצה לספר עליה. התגלויות כמו שע. סבאג אוהב לדבר כשהוא רוקד עם וויליאם ג'ימס.  גם הוא בבאלאגאנג'ה. באלאגאנג'ה ONLINEחוויה דתית

הייתי רוצה לומר שחוויתי את החוויה באקראי, אך אין אקראי בסדרת  "ורדן מקשיב לרדיו" יודע כל רוחני מתחיל

ובכן, נחזור לעינינו

יתכן שמהרגלי לא להיות בטווח גלי האתר בשישי משעה 13:00 , לא נתקלתי בהם עד כה.חוויתי את אותה השתוקקות כילד המסרב לחזור לחוף אלא רק לגלוש עוד ועוד, לשחות למעלה ולרדת עם הגל וחוזר חלילה עד הלילה. הצמא לגמוא עוד. ת'אמת, רווח לי. מצאתי שהתוכנית שאהבתי לא נעלמה מעולם דוברי השפה העברית.

המסך עולה" ו"חתול בשק" של היום. של עכשיו. סוגה תקופתית בקול של עכשיואתמול בלילה ראיתי  F FOR FAKE.

כהרגלי, לקחתי אותו אישית כתזכורת מאין אבוא ולאן אלך. שם, במסה חזותית,יצירתו האחרונה, דן אורסון וולס באומנות וחיים. הוא הולך אחורה לשנות הרדיו שלו, המגבר הראשון שלו שפרץ המון. / וולס הפיץ קולו וקול שיקספיר בקבוצות סיפור ומוסיקה מילדות.

עם כל הבלאגנג'ה מסביבי,  איך לא  אמצא עצמי חושב על ע נקודה סבאג, מצ'קצ'ק ארבעת מאפייני ההתגלות. גופי תופר בתנועה ראסטאפארית זעירה בין הרמקולים את השורה.

החניתי את הרכב אך עדין המשכתי לשבת בשולחן בית הקפה המקורר ממתין לאנשים שישבו לידי וידברו איתי. אני שותה (מה אני שותה? נדמה לי קפה) משלם בדרך כלל. פעם התחלקתי בחשבון עם ג'ינג'ית ששוחחה איתי. רגע נגמר, היי מי אתם? יש לכם אתר, משהו

מזיע, הפרדתי עצמי מהריפוד בתום התוכנית לצלילי please don't go away שר להם שרים לי, מעכב את היציאה למטלה ביומן. צלילי "גברת רובינסון" הפעם אני בסוף שנות השישים.שנות השבעים השמונים התשעים אלפיים +חולפים  מאחורי, כמו  איליין (רובינסון) ובנג'מין (דסטין הופמן) מחלון המושב האחורי של האוטובוס שבעזרתו, הם נמלטו מכבלי העבר, ואני

מאימת ההווה

התוכנית הצבאית שבאה אחריה מפליטה אותי מחוץ למכונית. ננזל לטאי צ'י בפארק הירקון

בשבוע הבא סיפור ישראלי נכנס לכלא.   מה יהיה ? YOOOOO

רגע, מה זה-------> 
וואלה מזל שאני ברוגז עם 106,
ככה אני יכול במקביל לאהוד את קבוצת צעירי גל"צ עם אתר וזקני ה-106 עם פורום של פעם. 
ואם יאשימו אותי שוב, כמו  בימי הילד רק רדיו, שאני צבוע ושאי אפשר גם מכבי וגם הפועל, ו"שיותר מנצחון קבוצתך חשוב הפסד היריבה הביתית." ובעיקר בכדוריד  אני אתקוף חזרה + ציטוט
היי, לא המצאתי את השיטה, כל המדינה מוצפת בזיופים והכי חשוב----->פרק חדש כבר באתר!

לא, לא גמרתי לראות את זיוף, זה שכתבתי ראה בעבר זה כי חזרתי בתום לב על שאלתך כתשובה. ראיתי ואני רואה עדין. מספיק מדויק. סבבה. עכשיו אתה מוכן לתת לי לגמור להעריץ את הדור הצעיר

r is 4 radio /אילה נצר

מוסיקה כנסייתית נוגה

מוסיקה כנסייתית, אם אני לא מסוגל להתגונן, מעוררת בי הרהורים נוגים. כמו היום בבוקר. אני כבר  מרגיש לאן  ציפי ויצטום אורלי וצביקה לוקחים אותי עם הקנטטה מס' 12 של באך. בימי ראשון אחה"צ, בד"כ טעון באנרגיה חיובית מ"מפתחות" נבנה סביבי מצוף שאיתו אני יכול להמריא. כשמדובר ב De profundis מהמרתף  כבר תלוי איך היה השבוע. אבל בבוקר, לא משנה באיזה שעה קימה, כששרים באוזן Weinen, Klagen, Sorgen, Zagen  פקודה הידועה במחוזות משמיטי האותות כבכ צר דג חד, אין אפשרות להמלט. עניין של תאורה.

טוב ציפי, שיהיה כך. אספר לעצמי, ללא הצלחה מרובה שמדובר במתכון לגדילה אישית ואהרהר אך בנשגב. דוגמא לנשגב: הזוית בה עומדת כורסתו של הפסיכולוג  גרגר יחסית למטופליו ויחסית לכורסאות מטלים בשיטות אחרות. חפירה אישית:  לאיזה קטגוריה שייכת כתיבתי הטקסית (כמו שעכשיו אני כותב, בעצם מדוע טקסית?). לא, היא לא בהשראת הכנסייה. פה הכנסיה. התפילה היא מימוש ההחלטה לכתוב מול תוכנית רדיו. מהו הצורך בסדרה?

שוברט-שמיניה: פשששששש..הגיע בזמן הקלרינט. השמיניה הוינאית. מורן נסעה לוינה. יש קונצרט פתוח של מאהלר בוינה. מדי יום ב-12 רכבות, במשך שבוע, פורס הצבא הפרוסי ב-1866 את גייסותיו בגבול אוסטריה. עד כאן, זרם התודעה של גירויי הבוקר.

צ'יקובסקי מתכתב עם מוצרט, המוצארטיאנה. פה כבר נעים ודביק יותר. גם החום של היום מתחיל לעלות. צ'יקובסקי בוחר בדון ג'ובאני כנקודת מוצא. למה דווקא  דון ג'ובאני? האם ציפי רומזת לנו, בעקיפין אומנם, ללכת בדרכו של הנואף המהולל ולהכות על שום חטא, לעמוד פנים מול פנים אל מי שאנחנו ולהקבר באדמה?

הנדל הוא התשובה לשאלה, אם היתה כזאת. לפני 300 שנה, הנדל כובש בכוח החן וההפקה הדראמטית את בריטניה והופך אותה לבסיס אם. בצעד נדיר, אמיץ, גאוני בפשטותו הוא עוקף את כל הווג'אראס הפרוסי וחותך ללונדון, שם שותים את יצירותיו בשקיקה. 

וואו ציפי, איזה קפיצה למאה ה-20. האשה של אלגר קראה לרביעית המייתרים, מהאחרונות שלו- Captured Sunshine

האם השמש היא השבוי מדיזנגוף סנטר ואני המלחין

שמירה אימבר ברגע של שיר מהזכירה לי שבעיר הזאת נשים חשדניות/ הבטחתי לאחת כזאת לסיים גרסה

יודית שחר (יותר עליה כאן/אלי הירש) מזכירה כמה קל להתבשם על הנוּגֶה כשלא משלמים לפי השורה

זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת שָׁלוֹם זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת כֵּן, בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר, מִצְטַעֶרֶת גְּבֶרֶת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִמְתַּנְתְּ הַרְבֵּה בַּתּוֹר לֹא, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַעֲבִיר לְאַחֲרַאי מִשְׁמֶרֶת, גְּבֶרֶת, פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה, מָשׁוֹבִים עַל בִּצּוּעִים, בּוֹנוּסִים לְמַשְׁאַבִּים אֱנוֹשִׁיִּים מִצְטַיְּנִים, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַשְׂכֹּרֶת שֶׁלֹּא גּוֹמֶרֶת לְכַסּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת. (גְּבֶרֶת, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה?) זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה שִׁבְעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ כָּאן, אַמָּה לְאַמָּה מִתַּחַת לָאֲדָמָה מִצֵּאתָ הַחַמָּה עַד לְצֵאת הַנְּשָׁמָה בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אוֹפֶּן סְפֵּיס, מוּאָרוֹת נֵיאוֹן לְלֹא חַלּוֹן, שֵׁרוּתִים בַּפִּנָּה וְאַחֲרָאִית שֶׁמַּאֲזִינָה וְקוֹנֶסֶת כְּשֶׁאֲנִי אוֹנֶסֶת בְּצוּרָה לֹא מְנֻמֶּסֶת אֶת חֲבִילַת הַשְּׁקָרִים הַשָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ, גְּבֶרֶת, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, (הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ לֹא מַפְסִיק לִבְכּוֹת) לְכָל אִישׁ יֵשׁ תַּג מְחִיר וְשֶׁקֶר מַזְהִיר שֶׁמֵּאִיר אֶת דַּרְכּוֹ מִמָּרוֹם. בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר? [כנסיה קטנה/אילה נצר]