בן אדם הכי יציב

איך אגיע לבלתי אפשרי אם לא אשאף למגוחך. הנחתה להרמה בצהרי היום מקול המוסיקה.  ניסוי במשחקי דיאלוג עם עצמי. והיום באצטדיון עצמי מול הפועל אסתרית בלצן. שחקן חיזוק- בטהובן.
 פעימות חזי מקליקות כיפאק אצבעותיי מקלידות כ י פ א ק .  טבעת בוגר הקונצרטים לנוער משתחלת על אצבע הקמיצה. חיזוק ותיבול לקיבעון הסדרות שאני בתוכו. דרך הטבעת רואה סבתא גאה הולכת עם נכד מסורק ומצוחצח, לבוש נעליים חגיגיות. מביט דרך גלי האתר על הורי וכמעט כל נכדיהם. חסרה אחת.אני בוכה. נמושה שכמותי. הדמעות מחזקות ומתבלנות את הקיבעון לרדיו שאני בתוכו.
אז, לפני 40 שנה נסענו למתקן השיגור בהיכל התרבות ומשם עפנו עם המוסיקה והיה היה, אני פותח עיניים מול הבלוגר, נשען אחורה ו
עוצם עיניים להתעורר. טבעתיים פלוס 1. ומה?
רק אכתוב ש
ספר לעצמך על חוויה שנמצאת מרחק הקלקה. הזמן למעגל, בואו בואו. ספר על מה שהיה, מה שלא היה, מה שיכול להיות, מה שלא יכול להיות, מה שאין דבר כזה לא יכול להיות ועל אין דבר כזה שיכול להיות רק עכשיו
אסתרית מספרת לנו על בטהובן שכבר התחיל להתחרש וכבר הפסיק לכתוב. ואז ביקש ממנו דיאבלי, מלחין פופ של זמנו לכתוב עבור יצירה שלו  ואריאציה אחת (אקדח מערכה ראשונה) ולצרפה לספר היצירה שהוא עורך ומוציא לאור. ובטהובן סירב. ברור. אבל ואלס, מה לא תרקוד?
ואסתרית לוקחת אותנו לסיבוב נוסף בתוך הזמן ההוא. כשבטהובן מעכב את השלמת השלושים ושלוש. אקדח זמנים מרסס מקצבים במסע אחורה וקדימה מהמינואט לפרלוד. חגיגה בהיכל, כפיים, צחוקים, מחאה חברתית והאמן כפועל. אין מצב שאני נכנס לדקויות של קישוט-טמבל-קווראטה בעליה.
המשכתי להכנות לזמריה עם נעמי פאראן, מקהלת הזמר "מורן"  "אמא אמרה לדני" "חמש שנים על מיכאל". מקהלות הזמר הישראליות-כנסיות הניו-אייג' הישראלי, המשלים הטבעי למסורת ריקודי העם שהקדימה. המשכה של מסורת שנגדעה באירופה להאזנה מושכלת למוסיקה סביב הרדיו או הגרמופון בסלון. ההורה והדבקה הקדימו,  כי כך קורה כשמתנהלות מהפכות. גם המהפכה הפרטית הציונית שלי.
enough 4 2day

אילה נצר/המגוחך והבלתי אפשרי

הקפות אחרונות

הנהג שומע וצורך מוסיקה ללא הפסקה.הוא מכין לעצמו בקפדנות רשימות השמעה שרק בעזרתן הוא מאזין. כשהנהג מתפקד כעורך ושדרן, הוא תובע הידודיות רגשית מהנוסע או הנוסעים. כדי למנוע הצקות ומחלוקות הקפדנו על חלוקת שליטה ברמקולים. עשינו זוג או פרט יצאתי פרט. ניצחתי. אני מתחיל. חוק : לשומע יש זכות וטו, לא ניתנת לערעור, על בחירות העורך המוסיקאלי.  שש בערב. שום תוכנית רדיו לא עומדת בדרישות הנהג. הנהג דורש מפס-הקול שישתלט על אוזנו במכה אחת.SPLASH. שלפתי מכובע תובנות החודש כקוסם. הנהג נשבה. בינגו. פתיח בלוזי של  ע נקודה סבאג.לתוכנית המוקדשת לבוטלג השלישי של בוב דילן. סבאג, קוטנר ראסטאפריאני.

הנהג ואני משוחחים על ימי הרדיו. מדי פעם, הנהג רב הקיבעונות מטריד אותי בניסיונותיו לגרור אותי לאשרור  בחירותיו. אני, מחוזק מהסביבה הטיפולית של סבאג/דילן, מאפשר להצקותיו לרחף מעלי, להמשיך הלאה מהחלון.

מערכת הסטריאו של הורי הנהג היתה משוכללת אפילו משל העשירים יותר. אוסף התקליטים שהביאו מחו"ל, גלן גולד, מיילס דייויס אליו התווספו מעטים מילידי הארץ שעברו את בחינת "הטעם": אסתר עופרים, "הפלטינה". לי היתה  מערכת שרק הצליחה לגרום לשכנים להתלונן. תקליטים נשרטים וסלילי קלטות נפרמים;  העדפתי להנגיש את העולם בחוץ עם הרדיו, ערוך, עם קריינות לעוס לאוזני מזכיר שבחיים יש יותר מבית ספר משעמם. לאחר הצבא נפטרתי מאוסף התקליטים- הנה הלכה לה תקופה. ארגז דיסקים עמוס (מפריצה למערכת שמתפרנסת מרמאות צברתי  תריסרי דיסקים בסנט) שנשלח, לא הגיע ליעדו וסימן סיום עוד תקופה של האזנה ללא אחיזה חומרית. רדיו-טרנזיסטור ON/OF  ומחוגה נעלמו בעולם המודרני. אפשרי למצוא בארצות עולם שלישי. עולם הולך ונעלם. המחשב גזר אותי לדיסקים קשיחים ואין סוף תיקיות של אלבומים. מצאתי עצמי מנהל תחנת רדיו במקום מאזין ראש קטן שמקבל הכול לעוס. הטלפון החכם בולע את המחשב והטרנזיסטור חוזר כיישום..

במשמרת הבאה דגתי את שידור פרידה מגבריאל בלחסן  של ניר גורלי ועדי מור. פעם ראשונה שהנהג שמע על בלחסן ומאזין לו. גילוי מרגש שהזדקק לרגע של שאיבת שירי בלחסן למאגר ומיונם. תרבות רשת במיטבה.

106 R U MY RADIO ?

נקודת חיבור לאחה"צ. מתחיל עכשיו. היום תהיה שלישיה כמו שמרגיש עכשיו בבית היולדות לכתיבה. למה? כי קראתי דבר נפלא והמוסיקה תעזור לי לנסח שורה אחר שורה, מוציאה אותן ממני 
נושאים לשיחה ? א- ויתרתי ל-106. (למה? מה היה וכו') ב- ?ARE YOU MY MOTHER , של Alison Bechdel 
זהו, אמרתי, קבעתי. חקוק. לא לכתוב על השירים שמתנגנים כי אין לי מושג מי ומה ואין ולא אהיה פליי ליסט. יש פורום אבל שאני אשאל?  אני רק מכריז . ועכשיו אני צריך רגוע. וזה מה שאני מקבל הוווווווווווו הוווווווווווווווו REST YOUR TROUBLED MIND סט רגוע ונעים לדמדומי הצהריים, חבב,העתק הדבק. ראשי שוקע בענן צרות מושרות באפלה. הקביעה  it is darkness הופכת לסימן שאלה דו בי דובי דה בשש ודקה. כן, אני צריך את זה אם אני רוצה לשרוד בכבוד את הפסקה
מקרטע אני יוצא למעגל, מתנדנד אבל בחיים. עכשיו בגילופין. צלחתי סוג של פיסקה אוטוביוגרפית. משהו שמצטרף ליומן, לא לוג או בלוג אל הלדזר (ledger). המאבק למילה הנכונה, אחד מנושאי הקומיקדרמה. אמא של הגיבורה,  עדין קוראת ניו יורק טיימס בנייר ומנהלת יומן מדוקדק לאורך כל חייה. האם, מורה לשעבר, קוראת סילביה פלאת הבת - וירג'יניה וולף. הבת משייפת כתיבה בדיונית ואוטוביוגרפית במדיום שצורתו (מילים ותמונה) שכולו הכי עכשיו. ויש אבא שהתאבד וחיפוש 

"אנחנו נוסעים בסאפארי, כן כן" אל תכנס לפינת ביקורת הספר. מותר לשים מרכאות?

אחרי הפרק הראשון, הפסקתי. כבר הייתי חייב לנשום. מה פה היה פה? לא מספיק שאני מאוהב בדמות, אני כבר בטוח שהאמא שלה היתה מחבבת אותי. איך הגענו למערכת היחסים הזאת וכבר מהפרק הראשון. והחבלים המהדקים סוגרים את החשיבה על וולף  וויניקוט ופרויד ומה שעושה את המעבר מכתיבה בדיונית לכתיבת החיים בזמן נקרותם.

כל כך כיף 

thats all what i got to say

ppppppppuuuuuuuuuuuuuuuuuuuu

את הברוגז עם 106 אני דוחה לטיסת אספסוניק. אספר על מי שנתנה לי את הספר והלאה בבלוג האחר

כן ככה זה שיש כמה בלוגים ואפשר לשחרר במקביל

when i was a liitle boy, i couldnt ahhhh ahahhhh ahhhhhhh

HERE IT COMES HERE IT COMES

אישיות גבולית היא מה שאני צריך. 

שמונה, חמישים ותשע ALL THE LOVE THAT NEVER DIES
לפחות אספסוניק מביא לי פליי ליסט. 

סיימנו עם I'm building A Shrine   של EELS   

אני בשל לפסקה שלישית. ממשיך עם מיכל גפן באווירת פיוס.

לוקח כעשרים דקות להחזיר את השורות לימין. ל"ימין שור"קשה יותר יודע כל בלוגר מתחיל. למתח בין קוד באנגלית ותוכן בעברית + יש מחיר  

החיים מביאים פסקול ו"שבת שב" תשב לה בשקט ותצטנע. ארוע של ZE.ZE פולש לחיינו, ממש בבאר מעבר לפינה. ריגול רשתי מהיר מוצא שמדובר בלהקת מונטיפיורי . GOING בלחיצת עכבר, מבהיר את מצבי: תומך בארוע אבל אין מצב להתפס חי לא שתוי כלוט עם סוג כזה של מוסיקה. היום אני על אנטיביוטיקה, אי אפשר

מוכן להתוודות אחרונה, להלן פסקה 3: מה היה לי נגד 106? עיצבן אותי שהם לא מעלים פלייליסט בזמן שידור וקצת נעלבתי שהם לא ממש פעילים בפלטפורמת הפייס. קיימים אבל לא הרבה יותר. ערן סבאג,אולדיס כמוני מתפקד, ואתם-צעירים ויפים, לא? אבל היום, נוהג על נקודה לאחר הפסד 3:1 של פולהם ולואיס המילטון מצליח לתפוס בבלגיה עוד עמדת POLE (לגנוב מעקה, נשמע טוב יותר) שמעתי תוכנית של אולדיס (EYE OF THE TIGER וכאלו שבארוע ZE.ZE יאהבו) שם דירבנו את קהל המאזינים, אני, לחבב ושמם, שמי, יוזכר בתוכנית. סך הכול שדרוג רעיון המאזינים שמתקשרים ומוסרים ד"ש. ופתאום ידעתי, כי כבר הרגשתי שמילותי בוערות בי ואני משחרר ומשתחרר. אולי בהשראת ווירג'יניה וולף שהשתחררה בהבהק כתיבת אל המגדלור משלטון קולה של אמה, שיחררתי את רדיפתי לתשומת פייסוש משדרני הרדיו הנפלא הזה.

הסדרה מתחילה להגיע לסיום חלקה הראשון. עוד כמה רשומות, ככה ליישר קו אצלי בראש. 

לפני פינוי עזה, אריק שרון, בתגובה לאיום מתנגדי הפינוי שהם יפסיקו לשרת בצה"ל הזכיר שתמיד יהיה מי שישא את נס הציונות. אז בפאראפאזה. אתם ב-106, בממלכתי, נושאים את נס המוסיקה ובגאון

הרטרו הכפוי הסתיים לו בחוץ. בול ב-11. פילים קדימה, לדהור ולדרוס. יש אפילו פלייליסט. מקשיבים לי!

הרצל סלמה הכי אסתרהזי שיש

לשמוע משהו של מישהו מלפני 500 שנה חלקי ביצוע מלפני כמה? בוא נברר...מממ בוא נגיד 1950-1980, לא נכנס לפרטים. = כאן עכשיו. כי כבר מתקרבת שחרזדה.  פוסעת לאיטה, שובלי שמלתה נגררים כתמונות קטועות מתכווצות למשפט. ועכשיו פיקולו כזה. די לה לה לה לי, די לה לה לה להי. נשרכים עם הכינור והתזמורת ממממממממממממ... מממממממממ. השמלות משתנות מעל נושאות השובל ולעיתים נושאות השובל מחליפות צורה. וסדר התמונות מתפתל מתעקל במקצבים. מקיף מלטף. מתקמר פנימה ומתקער החוצה קורא. השובל והאשה משחק איתי ואני משחק איתו. רוקד, ברור רוקד כמו ארול פלין לדייזי דאק.  בטח שאעשה כרצונך, מה היתה שאלה?
אני מהרגע הראשון זוכר ולא זוכר שהיתה שאלה, היתה שחרזדה
פה זה הבריטון
חוגג חיים
מזכיר לחבב למשל. להיות נימוסי מאוד חשוב, אמרתן, ויותר משחרזדה אחת. לא שואל למה.
לה בוהם
20 התבוננויות בישו ולאחריו ההחלפה.
מה פה היה פה? מי,מי? איך מגיעים לשם ומשם. בכוונה אין פלייליסט?  ומה עם "מפתחות" שפתאום נעלמה
תרגע,  אתה הולך רחוק, הכול בסדר הנה  ניחוח שוברטיאדה, מעגל תמיכה תומך. אפשר למשל לשחק "ארצות" בו. הוא אמר איינ שטראסה? רחוב אחד. הנה אני גם הולך. פותח את השער הרצל סלמה הכי אסתרהזי  שיש. מי צריך להדחף בתור בנתב"ג ברגע זה.
שלט דרכים קלטתי
ומיילס זה הרינגטון של יהודה
גם אנחנו מודים. איתמר זמיר יש פייסוש קובי מורדוך וענת הראל.
תם המסע של יום שלישי ויש שידור חוזר מתי שהו איפהשהו שזה גם עכשיו. אוטוטו ימתין גם הקובץ
לעזאזל, זה היה פיקולו או חליל? 
לא,לא מביא לך שום קטע לאייר עד שאני מברר
אורדיצ'ה  בחייך, כנסי כבר לאוטו ונסע

בדיוק כי אני פה

השיטוט ברשת, באופנים שהתוו קודמי בשני זוגות גפיהם הוא עניני. ככה הקלדתי , בעודי מוטל מול המקלדת {וימי המקלדת נטולי קלד כבר בפתח קולדים תוק תוק} לאחר הקונצרט של נינו ביטון ותזמורת המאגראב בתדר. אבל האלמנט הרציונאלי לא  יקדם אותי בכתיבת המשחק של היום.
אלא אם כן אתפוס עצמי באצבעותי אמשיך לתור בקרבי הרשת כמשוטט בפסג'ים בפריס גולש על רוח התקופה אעשה הכול חוץ מלהתכתב במתווך
אז תפסתי
"אתה אוהב לשים מסגרות על עצמך" אמר לי חנן, אחד מגבורי הסיפור האחר שלי (חנן הוא ה"ח" מצוות חח"מ מצד ירקון דרום שמנהל תחרות בכל לא סמויה עם צות חכ"מ בצד ירקון צפון). בדיוק1. ובדיוק2 כך לא אתן לסינרומן ירקון מבלוג אחר לכסות את הסיפור הראשי של הפוסט היומי שמתחיל בהענות לקריאה והתייצבות בשעה 13:00 לשמיעת סיפור ישראלי בקולם של אלו ש
אני קורא עכשיו גוזר ומדביק
מאוד מקווים שתאהבו את התוכנית, תשתפו אותה עם החברים שלכם, ותעזרו לנו להפוך את "סיפור ישראלי" להצלחה! - See more at: http://israelstory.org/about_us/#sthash.V5AhDyge.dpuf
בדיוק3 כי אני פה. ואל תשמעו לי כשאני אומר לכם שאתם כבר הצלחה. הצלחה פנים רבות לה אמר הציטטור
חדשות, הנה זה מתחיל
מה זה?
משפטים בוקעים מהמקלט אבל הם לא
הם לא
אמיתיים? לא יכול להיות שהחברה שם יזייפו, {גילוי נאות: אני מבין בכל זויות נושא הפרק }
מה פה קורה פה? תרגע תקשיב
אההההה, פשששש נרגעתי המילים אמיתיות הם פשוט לא ספרות. וזה מה זה בסדר כי מספיק להיות אופנובנק
ואז הם מספרים ואף מבקרים בבוטקה הכי זן בתל אביב  ואף אף משמיעים את השומר : ליאוניד פקרובסקי. יותר נכון את המבטא של השומר. ווואוואואואאואואואואואוואואוואו ואני עוד פקפקתי בהם. שיימ און פאקן מי
כמה כבר רציתי לשמוע את המבטא הכבד שקראתי וידעתי שיש לו. המון זמן. בת'חלס מההתחלה, מהסיפור הראשון שקראתי אי שם בתרבות וספרות 2009 אני חושב. זה היה לאחר שקורקעתי ותזונתי היתה המוסף הדו-דפי ובהיה בערוצי ספורט.
ואחרי זה היה הסיפור. הבוטקה. כה גדול ועצום וכה מעט מילים, הנחתה לקורא הישראלי מהגירת ברה"מ.
כעבור שנתיים שלוש, בעת דיון ספרותי סוער עם הפלג הברה"מי של משפחתי, ששלפתי את שמו, השתררה דממה.
הופה. עליתי על נקודת תורפה. וחפרתי. כמובן, אם אפשר לעצבן-איך לא?
חברי הקוראים, לא דוברי הרוסית, דעו לכם שעזרנו לחשוף סופר שהיה עלול להשכח תחת הזלזול של קוראי רוסית בארץ. אלו שאחרי ויסוצקי לא מוכנים לדברים חדשים. פקרובסקי? הצחקתם אותם. הספיק להם דבטלוב וגם זה רק בגלל שהצליח בניו יורק.
ואז נאלצתי לעזוב, לפני הסיפור השני,
ועכשיו אני כאן, אחרי הקונצרט בTEDER, שהוא הרדיו ברשת לכל אלו שלא שמעו שהוידאו הרג אותו ולאלו שלא ידעו שהוא בסכנה ולאלו שהרגישו שהוא בסכנה ועשו משהו
מחבב

וPLAY מערכה 2
[שבויי מלחמה בבגדים אזרחים, אם גוזרת גזר דין מוות על בנה, אורי אילן " לא בגדתי", המת הגיבור והחיים בידים מורמות ועינים מושפלות. רומי אבולעפיה וצוות סיפור ישראלי]

הרשאת Anitcha

מאיה דוניץ מכירה לי את אמהוי צגה מרים נבארו. מכל הכיוונים יהיה זה פוסט למבוגרים. כשמתפתים, לא מוכנים נסחפים להתלהבות עם צעירים (להלן- דור 1 ) יש מחיר. אני משלם למחרת. היום. מה שעולה יורד. הבוקר היה ארוך. מעברים איטיים  משכיבה לזחילה, ישיבה, עמידה ורק אז הליכה. עכשיו אחה"צ. אני על הגג, חמוש בסימבה מונוק שלושה בעשר, פתוח ומפוזר במקומות אסטרטגים שומר עבור לחתולה נטאשה ששוב נטשה. הפעם נטשה לגובה. שבעה מטר. חרדת הנטישה מונעת ממני ללוות את השקיעה בשלווה; אם אהיה פתוח וזורם, נטאשה עלולה לקלוט שכבר נשבר לי הזין ממנה. הדרך לגג התפתלה לאחר שהמו"מ עם בעלי הגג שאליו היא נטשה, כשל והוא מסרב לאפשר עלייה לגג דרך בית החרושת. נטאשה. תקציר פרק קודם: נטאשה, שחורה, עם כוכב לבן, גדלה 13 שנה בבית אוהב וחם בו היא שלטה על האווירה ביד רמה, דרשה וקיבלה פרימיום. היא  אולצה להיפרד מהמשרתת האנושית שלה, לעזוב את דירתה ולחפש דירה אחרת. את הדירה שלנו היא לא אוהבת.  הספיק לה להיות כדקה בשביל להבין שאת זה היא לא רוצה ולטפס לגג סמוך, שלושה מטרים גבוה יותר. אתמול, חתול ג'ינג'י מצולק עם ביצים ולורד, כלב מסורס רב נבחן, הבריחו את נטאשה יותר גבוה,  לגג אחר.

היום הוא סוג הימים שאניצ'ה הוא מילת קוד הרשאה אותה יש לומר לפני תגובה. 

ANITCHA ANITCHA ANITCHA

פעמים יש צורך בתזכורת לפני שאיפת אוויר ושוב לפני הנשיפה. אהרון מתקשר, שאלתי אותו אולי  אניצ'ה מזן גואנקה, שלוש ארבע חמש פעמים ביום, היא שטבועה ודואבת בברכיו. שבועות של התפלפלות במוח מהו התרגום הנכון מפאלי: זמניות, ארעיות ואולי בכלל התגלגלות ?

אהרון בטיפול הורים מורחב. מחליף תורנויות עם אחיו. מנטרת אניטשה מזמזמת לו עכשיו

שש בערב, קיץ, אור זהב. על הגג נעים נעים. רוח

זאת הראשונה מארבע תוכניות המוקדשות לפסנתרנית האתיופית בת ה-90 שחיה כבר שלושים שנים במנזר האתיופי בירושלים. היא חיכתה למאיה שתגאל אותה מאלמוניותה, משתיקתה. אני אחכה לך נטאשה. קחי את הזמן שלך, אזרי אומץ. אני רגוע. הורדתי יישום רדיו

מגוחך קצת לכתוב על הפנומנה שנקראת מאיה דוניץ. מה תכתוב על ילדה שבגיל 13 הופיעה באופרה של יורם לוי פורת. 20 שנה צעירה ממני, נותר לי רק להזכיר לעצמי מדי פעם לסגור את הפה הפעור על טווח יצירתה. והפעם- במסגרת עלילותיה הבלתי נגמרות, יחד עם אילן וולקוב הוציאו את הפסנתרנית מהתא במנזר. ואותי מבערות ענן הצליל, אם כבר הצמדות לעכשווי.
עוד ארוע של קול המוסיקה באוגוסט. ויש להם אוגוסט חם שם. בניגוד לתדמית המיובשת אצלנו ב 91.3 חם לח וצפוף.
אני שומע את נטאשה. בוא בייבי בואי...תראי איזה סימבה. אף אחד לא יקח לך, גם אני לא יתפוס אותך. רוצה להביט עלינו מלמעלה,סבאבה. השחור שלה האפיר. השמש שוקעת
חי, כעת מהגג אני מדווח: קצת יותר עיוורת וחירשת, הרבה יותר מאובקת אבל מספיק חיה בשביל לרצות את סימבה ולא את האוכל היבש.

צבוע מחזיק שני בלונים

ושוב מצאתי עצמי צבוע שלא יכול מונוכרום. חייב לפחות שני צבעים, שתי נאמנויות סותרות מתנקזות למשפט אחד. דב הגיע. שלום דב. סידרתי לך תפאורה. אתה רואה, החבר שלך ג'ויס, התנ"ך שלי שאתה לא מאמין. שמתי אותו בשבילך. וואלאס, המזוזה, למעלה.  כן, ראיתי "ז' זה  זיוף, עליו אכתוב. בשבילך:) 

 חמוש בזוג זוגיים משקפיים, באלאגאנג'ה מסביבי. נוהל תיקני של שבת

איפה היינו, קצר נשימה אכן כן. כי אתמול חוויתי התגלות והכי הכי הכי אני רוצה לספר עליה. התגלויות כמו שע. סבאג אוהב לדבר כשהוא רוקד עם וויליאם ג'ימס.  גם הוא בבאלאגאנג'ה. באלאגאנג'ה ONLINEחוויה דתית

הייתי רוצה לומר שחוויתי את החוויה באקראי, אך אין אקראי בסדרת  "ורדן מקשיב לרדיו" יודע כל רוחני מתחיל

ובכן, נחזור לעינינו

יתכן שמהרגלי לא להיות בטווח גלי האתר בשישי משעה 13:00 , לא נתקלתי בהם עד כה.חוויתי את אותה השתוקקות כילד המסרב לחזור לחוף אלא רק לגלוש עוד ועוד, לשחות למעלה ולרדת עם הגל וחוזר חלילה עד הלילה. הצמא לגמוא עוד. ת'אמת, רווח לי. מצאתי שהתוכנית שאהבתי לא נעלמה מעולם דוברי השפה העברית.

המסך עולה" ו"חתול בשק" של היום. של עכשיו. סוגה תקופתית בקול של עכשיואתמול בלילה ראיתי  F FOR FAKE.

כהרגלי, לקחתי אותו אישית כתזכורת מאין אבוא ולאן אלך. שם, במסה חזותית,יצירתו האחרונה, דן אורסון וולס באומנות וחיים. הוא הולך אחורה לשנות הרדיו שלו, המגבר הראשון שלו שפרץ המון. / וולס הפיץ קולו וקול שיקספיר בקבוצות סיפור ומוסיקה מילדות.

עם כל הבלאגנג'ה מסביבי,  איך לא  אמצא עצמי חושב על ע נקודה סבאג, מצ'קצ'ק ארבעת מאפייני ההתגלות. גופי תופר בתנועה ראסטאפארית זעירה בין הרמקולים את השורה.

החניתי את הרכב אך עדין המשכתי לשבת בשולחן בית הקפה המקורר ממתין לאנשים שישבו לידי וידברו איתי. אני שותה (מה אני שותה? נדמה לי קפה) משלם בדרך כלל. פעם התחלקתי בחשבון עם ג'ינג'ית ששוחחה איתי. רגע נגמר, היי מי אתם? יש לכם אתר, משהו

מזיע, הפרדתי עצמי מהריפוד בתום התוכנית לצלילי please don't go away שר להם שרים לי, מעכב את היציאה למטלה ביומן. צלילי "גברת רובינסון" הפעם אני בסוף שנות השישים.שנות השבעים השמונים התשעים אלפיים +חולפים  מאחורי, כמו  איליין (רובינסון) ובנג'מין (דסטין הופמן) מחלון המושב האחורי של האוטובוס שבעזרתו, הם נמלטו מכבלי העבר, ואני

מאימת ההווה

התוכנית הצבאית שבאה אחריה מפליטה אותי מחוץ למכונית. ננזל לטאי צ'י בפארק הירקון

בשבוע הבא סיפור ישראלי נכנס לכלא.   מה יהיה ? YOOOOO

רגע, מה זה-------> 
וואלה מזל שאני ברוגז עם 106,
ככה אני יכול במקביל לאהוד את קבוצת צעירי גל"צ עם אתר וזקני ה-106 עם פורום של פעם. 
ואם יאשימו אותי שוב, כמו  בימי הילד רק רדיו, שאני צבוע ושאי אפשר גם מכבי וגם הפועל, ו"שיותר מנצחון קבוצתך חשוב הפסד היריבה הביתית." ובעיקר בכדוריד  אני אתקוף חזרה + ציטוט
היי, לא המצאתי את השיטה, כל המדינה מוצפת בזיופים והכי חשוב----->פרק חדש כבר באתר!

לא, לא גמרתי לראות את זיוף, זה שכתבתי ראה בעבר זה כי חזרתי בתום לב על שאלתך כתשובה. ראיתי ואני רואה עדין. מספיק מדויק. סבבה. עכשיו אתה מוכן לתת לי לגמור להעריץ את הדור הצעיר

r is 4 radio /אילה נצר

מוסיקה כנסייתית נוגה

מוסיקה כנסייתית, אם אני לא מסוגל להתגונן, מעוררת בי הרהורים נוגים. כמו היום בבוקר. אני כבר  מרגיש לאן  ציפי ויצטום אורלי וצביקה לוקחים אותי עם הקנטטה מס' 12 של באך. בימי ראשון אחה"צ, בד"כ טעון באנרגיה חיובית מ"מפתחות" נבנה סביבי מצוף שאיתו אני יכול להמריא. כשמדובר ב De profundis מהמרתף  כבר תלוי איך היה השבוע. אבל בבוקר, לא משנה באיזה שעה קימה, כששרים באוזן Weinen, Klagen, Sorgen, Zagen  פקודה הידועה במחוזות משמיטי האותות כבכ צר דג חד, אין אפשרות להמלט. עניין של תאורה.

טוב ציפי, שיהיה כך. אספר לעצמי, ללא הצלחה מרובה שמדובר במתכון לגדילה אישית ואהרהר אך בנשגב. דוגמא לנשגב: הזוית בה עומדת כורסתו של הפסיכולוג  גרגר יחסית למטופליו ויחסית לכורסאות מטלים בשיטות אחרות. חפירה אישית:  לאיזה קטגוריה שייכת כתיבתי הטקסית (כמו שעכשיו אני כותב, בעצם מדוע טקסית?). לא, היא לא בהשראת הכנסייה. פה הכנסיה. התפילה היא מימוש ההחלטה לכתוב מול תוכנית רדיו. מהו הצורך בסדרה?

שוברט-שמיניה: פשששששש..הגיע בזמן הקלרינט. השמיניה הוינאית. מורן נסעה לוינה. יש קונצרט פתוח של מאהלר בוינה. מדי יום ב-12 רכבות, במשך שבוע, פורס הצבא הפרוסי ב-1866 את גייסותיו בגבול אוסטריה. עד כאן, זרם התודעה של גירויי הבוקר.

צ'יקובסקי מתכתב עם מוצרט, המוצארטיאנה. פה כבר נעים ודביק יותר. גם החום של היום מתחיל לעלות. צ'יקובסקי בוחר בדון ג'ובאני כנקודת מוצא. למה דווקא  דון ג'ובאני? האם ציפי רומזת לנו, בעקיפין אומנם, ללכת בדרכו של הנואף המהולל ולהכות על שום חטא, לעמוד פנים מול פנים אל מי שאנחנו ולהקבר באדמה?

הנדל הוא התשובה לשאלה, אם היתה כזאת. לפני 300 שנה, הנדל כובש בכוח החן וההפקה הדראמטית את בריטניה והופך אותה לבסיס אם. בצעד נדיר, אמיץ, גאוני בפשטותו הוא עוקף את כל הווג'אראס הפרוסי וחותך ללונדון, שם שותים את יצירותיו בשקיקה. 

וואו ציפי, איזה קפיצה למאה ה-20. האשה של אלגר קראה לרביעית המייתרים, מהאחרונות שלו- Captured Sunshine

האם השמש היא השבוי מדיזנגוף סנטר ואני המלחין

שמירה אימבר ברגע של שיר מהזכירה לי שבעיר הזאת נשים חשדניות/ הבטחתי לאחת כזאת לסיים גרסה

יודית שחר (יותר עליה כאן/אלי הירש) מזכירה כמה קל להתבשם על הנוּגֶה כשלא משלמים לפי השורה

זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת שֵׁרוּת לָקוֹחוֹת שָׁלוֹם זוֹ אֲנִי מְדַבֶּרֶת כֵּן, בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר, מִצְטַעֶרֶת גְּבֶרֶת אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִמְתַּנְתְּ הַרְבֵּה בַּתּוֹר לֹא, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַעֲבִיר לְאַחֲרַאי מִשְׁמֶרֶת, גְּבֶרֶת, פֹּה הַשִּׁיטָה מְדַבֶּרֶת, אֲמָנָה, מָשׁוֹבִים עַל בִּצּוּעִים, בּוֹנוּסִים לְמַשְׁאַבִּים אֱנוֹשִׁיִּים מִצְטַיְּנִים, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַשְׂכֹּרֶת שֶׁלֹּא גּוֹמֶרֶת לְכַסּוֹת עַל שָׁרְשֵׁי הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת. (גְּבֶרֶת, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ בּוֹכֶה?) זוֹ אֲנִי מַעֲנֶה אֱנוֹשִׁי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה שִׁבְעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ כָּאן, אַמָּה לְאַמָּה מִתַּחַת לָאֲדָמָה מִצֵּאתָ הַחַמָּה עַד לְצֵאת הַנְּשָׁמָה בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ אוֹפֶּן סְפֵּיס, מוּאָרוֹת נֵיאוֹן לְלֹא חַלּוֹן, שֵׁרוּתִים בַּפִּנָּה וְאַחֲרָאִית שֶׁמַּאֲזִינָה וְקוֹנֶסֶת כְּשֶׁאֲנִי אוֹנֶסֶת בְּצוּרָה לֹא מְנֻמֶּסֶת אֶת חֲבִילַת הַשְּׁקָרִים הַשָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ, גְּבֶרֶת, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, (הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ לֹא מַפְסִיק לִבְכּוֹת) לְכָל אִישׁ יֵשׁ תַּג מְחִיר וְשֶׁקֶר מַזְהִיר שֶׁמֵּאִיר אֶת דַּרְכּוֹ מִמָּרוֹם. בְּמַה אוּכַל לַעֲזֹר? [כנסיה קטנה/אילה נצר]

רון עושה צחוק

רון, מה אתה עושה צחוק? אם את שידורי קונצרטבוקריום האהבה, יום הנישואים ה-58 של אמאנימה ואבאנימרוד אתה מתחיל  בבגטלות של בטהובן אני בטוח אסתבך בצרות פריימל על הצהריים. הבגטלה, יצירה מוסיקאלית לא יומרנית תאלץ ללוות רשימה לא יומרנית. יש דבר כזה-רשימה לא יומרנית? רון מרחבי על הבוקר, אורלי M מאחורי הקול האלטי המלטף. מימיני
יוליסס, המקור וביאור שלח, בלום והזרם יוצאים לטייל בערוגות אוכלי הלוטוס. מצד שמאל

 - Infinte jest,

הקומדיה האלוהית של המאה ה-21. קח אותי הלאה פליז

שומן (רביעית מיתרים),אתה ממשיך אני שומע

מה עשיתי אתה שואל

בוא אני אגיד לך 

א- פוראליז, החביב על אמאנימה היא בגטלה. בתור עלה נידף מקצועי וכמעט מוכרן  באוטו גלידה, פוראליז הוא לא עלה מיובש באלבום. המחווה רומנטית ראויה אך שגויה בשיוכה ללהיט של בטהובן. 

ב- שומן, קרוב מדי לשו-פן.רגישות יתר? כן. לא יעזור לי, הצצתי ובדקתי שאתה הולך למלאות בפולנים את יום האהבה/יום הנישואין

כתבתי 58. כן. עוד פעם 58. זה 13, אבוי

שוברט, שלושה קטעים לפסנתר. לבד פסנתר. איזה יופי. חודשים לפני שהוא מת והוא יודע.מיצוקו אוצ'ידה השם והאצבעות מכשף דמיונו של כל מלך אורז ממוצע.

השתחררתי רון, 'שתחררתי.  עזבתי פריימל פילינג, דאנס אוף לייף איז דה ניו אולד גיימ אין טאון

אין תחליף לריח המוות. ממממ...

משפטי פרידה, לא אמשיך איתך לדבוז'אק, אבל אם זה היה תלוי בי לא הייתי עוזב את סלון הריקוד שפתחת ליום האהבה. אמאנימה ואבאנימרוד הולכים לחגוג עם צילה ועמנואל, שניים מתוך שלושת הזוגות ששרדו כזוג שהתחתנו בקיבוץ לפני 58 שנים. עמנואל בן 80. אבאנימרוד עונד לו את אות זקנשבט של גרעין "בתלם" לניר אליהו. חריש בהיסטוריה של הכלל. בטון הנכון לקריאה גם שוברט יאפשר לקונצרטבוקר ליום האהבה להיהפך לשיר הלל לזוגיות. הנה ציפור

במקום תמונה

מצייצת

צוויץ צוויץ

תרגום גרסה 1 : מחוה נצחית/דיוויד פוסטר וואלאס

שנה של שמחה

אני ישוב במשרד, מוקף ראשים וגופות.

והנה תמונה

המדריך משה

החוט - בחירת העורך המוסיקאלי. משה שדלצקי עורך קונצרט בוקר. צליל החוט מחדדים. יקירתי אורליM באדרת קול מורג.. באך סונטה מס 1 מממממממ. יהודי מנוחין. משה בונה את הסרט.    

כוכבים מאירים, אחד ל-

Gödel.

גדילי קולה שוזרים יצירה
צמד למוסיקה! באך צעיר.צעיר בגיל. באך השאיר עקבות מכל תקופה בחייו. דור 1 שלו כולל כבר יתמות ומאסר. רק לפני 300 שנה. בליפ. 50 שנה. איפה אנחנו . 1775 ? נגיד.  מוצרט "החמישית".מוצרט, ילד שבשלושים וחמש שנותיו כיסה דור 1 ו-2 והשאיר את השקט לזקנים, שיתחבו אותו לתחת.   משה רוצה שנרקוד, טוב בסדר. לוחצים על הפדאל. שטרן, ההוא מהרחוב מחלל שלפני  כיכר ישורון סבוב  לעמיחי ובהמשך יובל נאמן. יובל נאמן? מסכן, לא זכה בנובל. לפחות תל אביב הוא ואני שומרים עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטאריים כשמזהים אחד שכזה. בליפ כפול. 100. משה רוצה שנמשיך להסתחרר ולנפנף בנוצות הטווס. איזה כייף לנו..

דבוז'אק מרקיד את החברה, עוד מעט הוא יסע לאמריקה ישמע מוסיקה של  כושים ואינדיאנים שקרא עליהם אצל מרק טווין וקרל מאי. בינתיים הוא רק מדמיין את צלילי הפרא.

בליפ אחורי. שוברט. "הגדולה". פחות 50.  במקום פדאל טורקי יש טרומבון. שוברט צורח

  IN CASE U DIDN'T HEAR

לפני מותו

לא מבקש רחמים, הוא חזק (רק במוסיקה ובחברים, הגוף גמור)

בריטן, הסימפוניה הפשוטה. טריפל בליפ קדימה. עוד אחד שנפח יצירתו רחב. אנחנו בקייטנת בוקר אז מקבלים 
סימפוניה פשוטה. הוא בן 20 שהוא כותב את זה
 היום  לא תהיה שיבאסאנה לסיום אלא שיוואלסאנה. רוול מכשיר את הוולס למאה ה-20. אנחנו נפרדים

מרדכי גלדמן האיש והיוגה [ל-i של סטיב ג'ובס היה תאריך תפוגה] ברגע של שיר
מסיים את תוכניות הבוקר להיום   

הָיְתָה לִי הֶאָרָה בַּסּוּפֶּרְסֶנְטֶר שֶׁבַּסֶּנְטֶר –

עוֹדֶנִּי מוֹדֵד חֻלְצַת פּוֹלוֹ

בְּגָוֶן שֶׁל יָרֹק תַּפּוּחַ

וּבֵין שְׁתֵּי מַרְאוֹת

רָאִיתִי אֶת פָּנַי

וְאֶת קֶטַע גּוּפִי הֶחָשׂוּף

וְהִבְלִיחַ לִי שֶׁאֲנִי מַבְשִׁיל

וְעוֹד מְעַט אֶנְשֹׁר כְּתַפּוּחַ

וְאֵחָבֵט בָּאֲדָמָה הַחַמָּה

וּצְלִיל חֲבָטָה יִשָּׁמַע

וְהָאָרֶץ לֹא תִּרְעַד

וְהַיָּם לֹא יִגְאֶה

וְהַמְּאוֹרוֹת לֹא יִלְקוּ

באך מודד חולצה (אילה נצר)

שמשיות מעופפות

קרטיבים יש לנו פה, שמשיות מעופפות ואין רעש של מטקות או מדוזות. קליפורניה דרימינג וניס ביץ דרך יפו. יובל אומר הכל

יובל מתקלט 5-7 רדיו תדר תל אביב פורט סעיד

אני מכיר אותו ים בשנים את יובל ממקומות שניתן לצמצן למילה הזויים אבל אז ניואנסי צבע ראפ בתחילתו וקהילת חרדי ברוקלין [ב"ה עוברים מספרית את גודלם טרום שואה] יטשטשו בהנף תחנת תחתית. ניו יורק 86. יובל לא השתנה הוא  בדיוק כמו בתמונה אבל לעיתים גם הוא מתחלף ונראה אחרת. הוא מצייר את עצמו אז אין בעיה להכיר. כיון שאני מכיר אותו אני יודע שהוא יתעדף מהר מאוד את מצב העניינים איתי, שהמשפחה מגיעה, שיש פה מוסיקה ממסיבה מאחורה, שיפודי טמפה על האש

רבי אספסוניק שואל איפה אני. סורי, היום אני בתדר. תדר הם הילד החדש בכיתה, בן 4. גדלים מהר חלוצי הרדיו האינטרנטי (הווארד שטרן מגיע ל-KROCK NY שש בבוקר עד עשר, משדר  עם מושא כמיהותיי רובין, חמישה ימים בשבוע מתקין תעלות מזוג אוויר כתירוץ) אבל היום אני בכלל סופרמן בחופשה. 

סופרמן לא יוצא לחופשה ולכן אני לא באמת סופרמן. על סופרמן למלא מספר תנאים ואחד מהם למשל הוא שסופרמן לא יוצא לחופשה. למה? תשובה בקייטנה במסגרת כל קבוצות הדיון שנשתעשע בעזרתם. כמובן ששאלה {תשובה=גז, ראה, מתי זה היה אתמול? לא אתה לא הולך לשום כרטיסיה צדדית לא חלון חדש לא בדוק במילון } יובל. אתה.
מה נעשה בקייטנה:
פשוט
אני, כמדריך האחראי, יעלה שאלה בענייני דיומא. נדון. תשובה=גז אמרנו ולכן כשהשאלה תגרר כחוט אחר בלון בצאתך מהקייטנה [כשזה עכשיו אם בסיום משפט זה תקפוץ דף או עוד-למה אין קאונט מילים פה, הביאו ראש הטכנולוג!! טפפפ מה צריך הפגנה סגנונית-או בנוהל עזיבה ארוך כמו סגירת X חלון]
ובמילים אחרות: ובהנתן ששאלה מהקייטנה תתגנב לפעילות אחרת באותו יום ותהיה לך תשובה במקום: קיבלת כוכב
איך? מה, לא מלהיב?

הקבוע של ראשון-זמירה בשיגועים

המשפט נפתח במרווח השקט שבין אסיף ישראלי למפתחות. מוסיקה תוכניתית של צבי אבני חיממה מנועיי הכתיבה באסיף ישראלי. הא-טונאליות מתקפלת למלודיה, יוצרת סיפור ברור. בין המנדולינות למעגלים שאחרי ניתקה מחרוזת  ראשי מהמקלדת. וחזרה בשקט. מפתחות היא מתוכניותי החביבות ובין הקבועות. שלוש בצהריים, יום ראשון
התוכנית נפתחת בדרמטיות כפולה. קטע (מהסימפוניה החמישית?) של ולנטין סילבסטרוב וגם הודעה שבעצם לא תהיה תוכנית עליו אלא עם אורחת
אורחת?
זמירה לוצקי- גם את בשיגועים
מי האורחת? הקומודו  דראמטי.  זמירה משנה את הקצב, אולי זה הקיץ. סילבסטרוב, אני מציץ בויקי בלשונית שפתחתי ליד. בן 76, מופנם. לא ילד פלא. מציאות של אחרי מלה"ע השנייה בקייב. כשהתחילו לשגע אותו יותר מדי בדרישות בשנות ה-70 הוא נסוג לעצמו.
אולי בגלל זה קליפי הוידאו של יצירותיו מעוטרים בשקיעות, זנבות היום כמשל לזנבות מוסיקאליים שנשארים איתך. אני ממציא הכל? מנסה לחבר באופן מלאכותי עם משחק תשובה=גז.  אני לא מקבל  כוכב ברגע זה.

Valentyn Silvestrov - Post scriptum

אילה אושרוב עולה לבמה. החיבור בין השניים הוא ההפנייה. בת לאצולת תרבות ישראלית כשרק נצוק תוכן לשתי המילים והאוקראיני שגדל כשמסביבו רק נעימות מאושרות על ידי המפלגה הקומוניסטית. היא שאחראית על הלהיט האלמותי לאורך הים והוא שגדל ליד הנהר.

לאורך הים- עפרה חזה

כשהמקצוען באומנותו נותן לאומנותו להוביל, דרכו מוגנת מהחיים בבועה שדרכה משקיפים ונשקפים. 

חרדות, רצונות ופחדים מעצבים את הבועה מבפנים ומכשירים אותה להתנפנף, להתגלגל, להבעט וכמובן להתפוצץ. 

אשרוב מייצגת אמנים שהיגרו ובועתם כבר לא מתנפחת ומתרוקנת ישירות על התרבות המקומית. יש רבים כמוה בכל התחומים, המתייחסים ביצירתם למקום שבו נחקקו רצונותיהם וחרדותיהם. הקהילה הישראלית בחו"ל נזונה מהמתח בין היהדות שהיא דרך לישראליות שהיא ארץ. אשרוב  בת דור שלסתירה היה שם (הציטטור: רבין- נפולת של נמושות) והיא מנגנת אותה ביצירותיה החדשות. העיקר בהן הוא העשייה בהווה עם הקהילה המקומית שבה היא מתפקדת כאדם מוסיקאי מקצוען. גם הדור הזה ייעלם ורק יישאר תיעוד 

דורי בן זאב סופרמן

אני יודע שדורי בן זאב סופרמן. אני  מתלבט אם הוא מסדרת ה-SUPER  ואז הוא "סורפדורי" או מסדרת ה-MAN ואז אפשר יהיה לקרוא לו "דורי מן".  שכשאנסה לשטוח טיעונים לאחת מהברירות, אתקל מן הסתם, בקשיים. בטוחני שלאחר שאדון בענייניות בטיעון, תנפנפו גם אתם לסופרדורי, שמעופף מעלינו ומשדר בנון שלנטיות באולפן כאילו לא מדובר בשתי פעולות סותרות לביצוע במקביל. שישי בצהריים דורימן ברדיו. עוד שעתיים יסגר ספק ציוד הספורט הנאמן, ישאיר אותי בסופ"ש עם ים גבוה, גלי וללא הסנפירים שהבטחתי לעצמי מתנה ליומולדתי. היי סופרדורי, יש עיצה?
סופרדורי מתייעץ עם EHOW בשאלת סנפיר הולם לי ולבוגי. דורימן אומר שאם יש לי שאלה הסבירות שיש  דג ברשת שתירגם רצונו, פחדיו, חששותיו, המלצותיו, מסקנותיו, תובנותיו למשהו שאם לא יועיל, הרף עין לא הזיק.חפש את הדג, ואם אין אולי תהיה אתה.

ישנם סוגים שונים של סנפירים. סופרדורי עוזר לי בעקיפת מערבולות הדקדקנות ומחליט במהירות. בעוד אני מתעכב על עוצמת הֶנֵּעַ והדרת רשתות שיווק,הוא כבר אחוק של המוכרן צוחק עם הקופאי. יאאללה איזה דורימן

 גבורי-על, כבני אנוש מתמודדים מצעירותם - עכשיו שנתקענו, אז? - מי שלא חושב כך

שיפסיק לקרוא עכשיו 

 למהססים ( די נו התחלתי לקרוא אני בסבבה עכשיו אני צריך החלטות שחרר אחי זרום)--> ארוע בו מתעמת לוחמ-על עם חולשתו ופגיעותו שכיח.מדי שבוע אנחנו שומעים על איש-קרח צעיר שנוחת בשמש ולומד שכוחו מוגבל. בסופרמן האחרון, לאחר שסופה הרגה את אביו, נאלץ הנער סופרמן להפרד מאמו, איילת לארה ואן לור זורר,לצאת לדרכים ולגלות מהותו. לאחר שנים של התנהגות סופרמנית לא מודעת, לאחר שלמד על טבעו האמיתי, מתרסק סופרמן על ראש ההר כבר בטיסה הראשונה שלו כלוחמ- על מודע לכוחו. 

מלכות החמון או יה עברית שפה נהדרת 

אז מה הקשר בין התרסקות מודעת לשאלה אם דורי בן זאב SUPERמן או דוריMAN

אני מתקשר לידידי הדג שיחלץ אותי. הדג מומחה להיגדים ופנטזיה, whats up last seen 08:48

הקשר בהסכמה בינינו

עד שהדג יענה לשאלות נוקדניות, חביבות עליו כסטייה וכמשיכת זמן דנקנרית לנושי IDBבתקווה לנס גז תשובה.
נקודות דיון: 1- אילו תכונות סופרמן משותפות לשדר וסופרמן.2- הפרכת טענות הנגד. 3- מדוע השדר מסתיר זהותו? 4- האם איילת לארה ואן זורר תסכים לקבלו שוב כבנה.  בכלל מיהו חושב את עצמו 

עמדות מנוגדות עשויות להיות הגיוניות באותה מידה. כדי להכריע בינן יש לבחון באופן שיטתי את חוסן הנימוקים. למשל---> כל הגיבורים 
יכולים לעוף + סופרדורי  הוא גבור --> סופרדורי יכול לעוף. המשפט תקף אך המסקנה לא קבילה ללא הוכחה. הלוגיקה לעיתים צורה ללא תוכן. חזרנו לרטוריקה-אומנות השפה וההבעה לחקר האמת כמתודה להעלאת טיעונים 

הדג לסט סין 13:04 עונה השאלה: האם דוריMAN יוצא לחופש ? מאיפה אני אמור לדעת, תשאל אותו, הוא לא עונה, הם אף פעם לא עונים

הוי מה זה, איך הגענו לכאן 
הגענו? אתה הגעת, עכשיו נופף לדוריMAN שהתרסקת על הר הגיגיך 

הוא יחלץ אותך

כמובן

                             זוהי הקייטנה שלנו 13:06  

מחר- האם סופרמן יכול לצאת לחופשה מדי פעם

עד שיגיעו הבלונים

אפמפם ההזמנה

מטעה טיילים

DJ כלבתא, רדיו תדר 

לספירה אחורנית כמו לתדר יש יתרון אבל היא בעייתית לשכמותי.

ולצטט את עצמי מהפייס, יומולדת היום אז יש מיקס חדש

"

המליצו לי על מאמן אישי והפגישו אותי עם אחד הטובים בשוק שהסכים לקחת אותי פרו בונו. את כספו עשה המאמן ממתאמניו, שתופסים עמדות מפתח ומתוגמלים נאה עד מעולה. צורפתי למחלקת גמילות החסדים שלו. לאחר שתי פגישות הוא השהה עצמו. הסיבה: "אתה לא מאפשר לעצמך נפשית ומעשית להכנס בין פטיש לסדן". למה כל ההקדמה הזאת ידידי? כי אחרי שהשותפה המוכשרת שלי Ayala Netzer תשלח לי איור שיעלה בבלוג, אני יוצא למספר שעות לעולם ללא אינטרנט, כדי להמשיך לכתוב את גרסה ד' לספור הבדיוני במסגרת פטיש וסדן. דמיוני, שכבר אף לא אחד (חוץ מהחיים האלו לעזאזל? ) מסוגל לכלוא אותי.ככה ורק ככה אני מחבב את עצמי ליומולדתי. נשתמע בלילה,

Like ·  · Promote · Share

בטקס הספירה לאחור יש מאפיינים דומים לשיטת הפטיש והסדן. המספרים יורדים עליך או עולים אליך אני הצג.

מאז שג'וליאן, הבוס המיתולוגי שלי בחברת ההזנק שטח בפני את שיטת המסכים היורים, נכבשתי בפניה. הרעיון הוא להזיח הצידה את ההתרכזות במיקוד, במשימה בודדת.  במקומה מציבים  מספר נקודות גירוי לעין. ובכל עצירת גירוי ניצבת משימה. ואז-מנהלים את המשימות. מה שג'וליאן עשה בחדר המחשבים היה להקיף עצמו בכעשרה מחשבים. וכך בנגריה, בכל עבר יש עבודות עץ לעשות. אפילו במטבח הוא חייב לבשל כמה מנות בכדי לאכול חביתה. להבדיל מסיזיפוס, שעליו רק לעלות ולרדת עם אבן, מטלותיי מגוונות. פעמים  מרצה אני עונשי מזאוס באי של האדס, אל השאול. יש לילות  שבהם, כסיזיפוס בצעירותו, ערמומי ורשע, אני מטעה משוטטים ורוצחם ללא סיבה לבד מהנאה.

הנה מגיע איור ראשון של השיגועים---------------------------------------->

 

הסיבה שקפה דה מרקר לא מופיע ברשימה, היא טכנולוגית בעיקרה. קשה עד בלתי אפשרי לראות את הקפה בסמארטפונים וזה אומר שאנחנו קהילה קטנה וחמימה. אני אשתנקר קצת ולבלוג בקפה יהיה מקבילה בבלוגר, שם ירוכזו דיוננו על הספרים שנקרא.

אבל לפני הכול - מדובר בקומיקס {בזמן מאבק שליטה לניצול אוויר כדה"א, נשלחת יחידת לוחמיעל להציל אנושי משבי הנחיל בדיזנגוף סנטר}. היום, חם מהתנור הגיעו איורים ראשונים של הדמויות

תRד. הדמות שהכי קל לי להזדהות:}  לוחמעל רגיש ונאמן. 

dj kalbata

שִגֻּעִים מלעיל דמלעיל

מממממממ...המפאיניקיות שלי תופסת מקלט בשוקן הליברליזים. בתחרות הסמויה בין רוני קרחוני ליואב בן חלב שהתנהלה בין בעלי האמצעים והמקורבים לצלחת, מקומי, לצד הקרחים היה ברור, לפחות בכל מה שקשור לרצועת הקומיקס. שטיפת החלב עוד לא הגיעה למימדי כוס חלב ביום כמו אצל האמריקאים, אבל התמונות של קופסאות הקורנפלקס הענקיות ומיכלי השני ליטר שנראו בסדרות כמו משפחת בריידי ופרטרידג' סימנו כיוון ברור. 

זאת ההקדמה לעובדה שבסך הכול היתה לי ממש אג'נדה מה לכתוב - על מה שנעשה בקייטנה- על משחקהשיגועים 

שנשחק (להלן שִגֻּעִים בהטעמת מלעיל דמלעיל), רציתי לכתוב ערכי ויקיפדיה נעלים על המטרות, החוקים, האתגרים ושיתוף הפעולה ההדדי. לשכוח קביעה של מסגרת זמן עם נקודת התחלה, התחלנו.  ונקודת סיום - סוף הקיץ. קביעה של מרחב הרשת ונוהל פיזי מוגדר שבו מתקיים המשחק. והכי חשוב- מתי פוס מותר.

חשבתי להרחיב על המישחוק בחיינו ולתת דוגמאות. אבל איך אפשר לכתוב על שִגֻּעִים שמה שתפס את אוזני היא זמירה לוצקי מארחת את קיקי קרן הוס ומשמיעה את האופרה הקמרית "לא מעשה באשה, אשה, נווד, זמר נודד... ומלחמה". יצירה קולית   ל 3 זמרים, שחקן-זמר, 4 נגנים (אבוב, אקורדיאון מנדולינה

וקונטרבס) ואלקטרוניקה.   הקשבה חוזרת הפעם מוגן עם הרדיו מהחוויה החיה וחמוש במחשב ובנקודות יציאה. אז תוכנית היום תידחה למחר

אז נזרקתי ללאה גולדברג "מכתבים מנסיעה מדומה"

מכתב אמִתי על נסיעה מדומה והוא גם הקדמה 
אתה,
אולי גשם אינו יורד, אבל החלונות זוכרים את הסגריר. וקר. אני רואה את גב נוֹשׂא המכתבים. הוא נכנס אל הבית שממול. תיבת הדואר שלי ריקה כרגיל: מילות הגאוּלה המעטות ההן העלוּלות לפתוח לפני את גבולות הארצות הזרות לא נכתבו. עדיין אני עוד פה. עוד לא נסעתי אך אני נפרדתי ממך, אף כי גם אתה פה. אוּלי אפילו בחדרי. הלוא אפשר לעצוֹם לשעה קלה את העיניים, לשמוע את רעד התנוּר הבּוֹער ולחשוב שזהו המסע שלי, שאני כבר נסעתי. הלוא כך הוא - נסיעה ספרוּתית גם בה יש הרפתקאות וחוויות.

הגיבּוֹרה שלי - רות - עלוּלה לחיות כמוני בזמן התלוּי על בּלימה. יודעת היא שעליה לנסוע והדרך חסוּמה בפניה. וּלפי שעה הכול נעשה עבר והולך והיא נאחזת בנסיעה ספרוּתית. רוּת אינה עלמה סנטימנטלית. היא כותבת מכתבי-אהבה לא כדי לשרפם אחר-כך בתנוּר. יש לה מטרה ספרוּתית. מכתבים אינטימיים באמת אי אפשר לפרסם. על כן בחרתי בגיבּוֹרה, ששמה אינו שמי ושם אהוּבה אינו שמך. אם רוּת דומה לי וזה אשר היא פונה אליו - לך, הרי הם, בכל זאת, לא אני ולא אתה - הם דמוּיות מדוּמות כמו הנסיעה.

שם אהוּבה של רוּת עמנוּאל. היא קוראה לו "אֶל" מתוך חיבּה ו"עמנוּלינו" לשם קיצוּר. או להיפך.

היחסים שלהם אינם מסוּדרים, ראשית מפני שדומים הם לאלו שלנו, שנית מפני שלכתוב על יחסים מסוּדרים... משעמם.

תוכן המכתבים האלה ניתן להתבּטא בשמו של ספר לטיני אחד מימי הבּיניים - "על כל הדברים שבּעולם ועל עוד משהוּ" - הלוא תבין, העיקר הוא אותו ה"עוד משהוּ" כי "כל הדברים שבּעולם" ביני ובינך מה הם ? - יש מלה צרפתית המבטאת קצת את אופי המכתבים האלה: Causerie. תרגומה העברי כבד ומעליב ("פטפוט"? "שיחה נאה"?) - לא לאלה נתכּוַנתי. הרי Causerie היא במקצת גם אותה המלודיה העדינה עתיקת-היומין שידי איזו סבתא אצילית פרטוּה על פסנתר ישן ומתאנח.

הערים שרוּת כותבת עליהן הנן רק בוּעות-סבּון הנולדות בדמיון בשעה שהטמפרטוּרה של הנפש עולה עד °39,9. בכל נשמה יש אוֹסף פיתוּחי עץ עתיקים, השמוּרים בה מימי הילדוּת - תמוּנות ערי-חלום, רחוקות ויקרות. ואַחת היא, אם ראה ואם לא ראה האדם את כל הערים האלו אחרי שאסף את פיתוּחי העץ בנרתיק נשמתו - אין התמוּנה משתנה על ידי כך: אין היא קשורה במציאות ובעצם, הרי בשבילנו כל העולם הנו פיתוּח עץ פרימיטיבי ולא גדול - ציור עיר דמיונית - כי אלמלא כן, איך יכולנו לשאת בתוכנו את "כל העולם" על פרטיו השונים והרבים? רות לא ראתה מימיה את רוב הערים המתוארות במכתבי נסיעתה: הן רק הד אַסוציַאציות, בְּליל חרוּזים, תמוּנות והלך-נפש. לפני כל מכתב ממכתביה היא תופיע לפני קוראי בשבתה בעומק החדר בעיר מולדתה ובכתבה מכתב מפריז או מבּריסל. אני כותבת זאת כמו שהציג וַכְטַנגוֹב את "טורנדוֹט": השׂחקן מתאַפֵּר על הבימה לעיני הקהל - אל לשכּוֹח שהוא שחקן ולא בן-מלך סיני!

נסיעתה של רוּת נגמרת מפני שהיא סוף-סוף נוסעת באמת, וכנראה טוב הדבר. רגל הדורכת על אדמת נכר יודעת אולי יותר ממוח המגשש במרחקים. מי יוכל להגיד זאת אל נכון?

המכתבים האלה הם פרי בדידותה של רוּת. פרי בדידותי הם.
אני מביאָה אותם שי לך - בהרבה תוּגה וקצת תודה.

ל.

הרבה יותר כיף לקרוא 

כל הטראראם.....אולי עצימת עיניים לשעה קלה, הקלדה דמיונית למסע ספרותי

ויטלי פודולסקי ולהקתו - בלדה לשוטר

טריווית סיום- לאה גולדברג בצד של דבר לילדים